דָּרַשׁ ר' שִׁמְלַאי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹי, הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם ה'! לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם ה'? הוּא חֹשֶׁךְ, וְלֹא אוֹר!" (עָמוֹס ה, יח) - מָשָׁל לְתַרְנְגוֹל וַעֲטַלֵּף, שֶׁהָיוּ מְצַפִּין לְאוֹר הַיּוֹם שֶׁיָּבוֹא. אָמַר לוֹ תַּרְנְגוֹל לַעֲטַלֵּף: אֲנִי מְצַפֶּה לְאוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אוֹרָה שֶׁלִּי הִיא, שֶׁכֵּן אֲנִי פָּעִיל וְחַי בִּשְׁעוֹת הָאוֹר, וְנֶהֱנָה מִמֶּנּוּ, אֲבָל אַתָּה, לָמָּה לְךָ אוֹרָה? הֲרֵי בִּשְׁבִילְךָ שָׁעוֹת אֵלֶּה הֵן כִּשְׁעוֹת חֲשֵׁכָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לוֹ מִין אֶחָד לְר' אַבָּהוּ: אֵימָתַי בָּא מָשִׁיחַ? אָמַר לוֹ: לְכַאֲשֶׁר יְכַסֶּה הַחֹשֶׁךְ אֶת הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ, אֶתְכֶם. אָמַר לוֹ: וְכִי מְקַלֵּל אַתָּה אוֹתִי לְלֹא סִבָּה? אָמַר לוֹ: הַמִּקְרָא כָּתוּב וּמְפֹרָשׁ בְּעִנְיָן זֶה: "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לָאֵמִים, וְעָלֶיךָ יִזְרַח ה', וּכְבוֹדוֹ עָלֶיךָ יִרְאֶה" (יְשַׁעְיָה ס, ב).
בבלי סנהדרין
יום ה', ביאת משיח, אחרית הימים – מושגים אלה אינם זהים. ישנן אמונות, המניחות את בוא המשיח באחרית הימים, או כמבשר אחרית הימים, או 'אחרי אחרית הימים'. יום ה' יהיה, אולי, הפְּרוֹמוֹ של אחרית הימים וביאת המשיח – יום בו יישפטו כל הרשעים ותתרחשנה תופעות קוסמיות מבהילות מאד.
המדרש שלפנינו מערבב את יום ה' עם ביאת המשיח, והוא משתמש גם במשל נחמד על תרנגול ועטלף המחכים לזריחת השמש. התרנגול מייצג את המיינסטרים היהודי. העטלף העיוור, הַיָּשֵׁן כשהוא תלוי הפוך, מייצג את הכופרים, המינים, אולי את הנוצרים. התרנגול לועג לעטלף: 'לָמָּה לְךָ אוֹרָה'? מדוע אתה מחכה לזריחת השמש? הזריחה מייצגת במשל את ביאת המשיח או את אחרית הימים. אומרים חז"ל למינים: מה שעתיד לקרות באחרית הימים יהיה עבורכם אסון גדול, בעוד שעבורנו, היהודים, תתרחש סוף סוף הגאולה.
איזה תפקיד ממלאים פסוקי המקרא המצוטטים כאן?
הנביא עמוס מדבר על יום ה', כשאצלו יום זה יהיה גדול ונורא עבור הכל. אלוהים לא יבחין בין צדיקים לרשעים. עמוס הוא פסימיסט קיצוני, וכך כתוב בפרק ה':
יד דִּרְשׁוּ טוֹב וְאַל רָע, לְמַעַן תִּחְיוּ; וִיהִי כֵן - יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אִתְּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם. טו שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב, וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט; אוּלַי יֶחֱנַן יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף. טז לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, אֲדֹנָי: בְּכָל רְחֹבוֹת מִסְפֵּד, וּבְכָל חוּצוֹת יֹאמְרוּ: הוֹ, הוֹ! וְקָרְאוּ אִכָּר אֶל אֵבֶל, וּמִסְפֵּד אֶל יוֹדְעֵי נֶהִי. יז וּבְכָל כְּרָמִים מִסְפֵּד, כִּי אֶעֱבֹר בְּקִרְבְּךָ, אָמַר יְהוָה. יח הוֹי, הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם יְהוָה. לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם יְהוָה? הוּא חֹשֶׁךְ, וְלֹא אוֹר. יט כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי, וּפְגָעוֹ הַדֹּב; וּבָא הַבַּיִת, וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר, וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ. כ הֲלֹא חֹשֶׁךְ יוֹם יְהוָה, וְלֹא אוֹר; וְאָפֵל, וְלֹא נֹגַהּ לוֹ.
כל מה שיכול עמוס לומר לצדיקים: "אוּלַי יֶחֱנַן יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף". שום משיח ושום גאולה לא נזכרים בדבריו אלה.
לעומתו, ישעיהו (השני) מנבא אחרת. הנה דבריו בפרק ס':
א קוּמִי, אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד יְהוָה עָלַיִךְ זָרָח. ב כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. ג וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ, וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. ד שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי - כֻּלָּם נִקְבְּצוּ, בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ, מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה. ה אָז תִּרְאִי, וְנָהַרְתְּ, וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ, כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם, חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ. ו שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ, בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה, כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ, זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ, וּתְהִלֹּת יְהוָה יְבַשֵּׂרוּ.
אצל ישעיהו העתיד מבשר טובות. החושך והערפל יכסו את הלאומים, את עמי הגויים, בעוד אורו של ה' יזרח על בת-ציון. הגויים יכירו בכבודו של ה' וילכו לאורו. בני ציון ישובו לארצם, ויזכו בכבוד כל העמים האחרים.
פסוק אחר מישעיהו (הראשון) משלב בין הנבואה האפוקליפטית של עמוס לבין הציפיה שלמרות זאת, גורל עם ישראל יהיה שונה באחרית הימים. הדברים נאמרים בפרק כ"ו:
כ לֵךְ, עַמִּי, בֹּא בַחֲדָרֶיךָ, וּסְגֹר דְּלָתֶיךָ בַּעֲדֶךָ; חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם. כא כִּי הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ לִפְקֹד עֲווֹן יֹשֵׁב-הָאָרֶץ עָלָיו; וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ, וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ.
המדרש שם בפי ר' אבהו פרשנות, המשלבת את בשורת החושך לגויים מדברי עמוס עם האור לבני ישראל מדברי ישעיהו. פרשנות זו מתעלמת מהחזון של ישעיהו, המנבא שכל העמים ילכו לאורו של ה' האחד. לדעתו של ר' אבהו, כפי שהמדרש מנסח אותה, אין לנוצרים מה לחכות לשובו של המשיח, שכן הוא ישוב ביום ה', שבו יינקם אלוהים בכל אויבי ישראל.
האם דברי ר' אבהו מייצגים את דעתם של חכמים אחרים על ימות המשיח? לאו דוקא. כמה פסקאות לפני המדרש שלפנינו מופיע דיון בין חכמים בדיוק על סוגיה זו:
אָמַר עֻלָּא: יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ, וְלֹא אֶרְאֶנּוּ, כְּלוֹמַר, מִתְיָרֵא אֲנִי מִפְּנֵי גֹּדֶל הַצָּרוֹת שֶׁיִּהְיוּ לִפְנֵי כֵן, וּמוּטָב שֶׁאֲנִי לֹא אֶהְיֶה בְּאוֹתָם הַיָּמִים. וְכֵן אָמַר רַבָּה: יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ, וְלֹא אֶרְאֶנּוּ. רַב יוֹסֵף אָמַר: יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ, וְ(הַלְוַאי וְ)אֶזְכֶּה שֶׁאֵשֵׁב בְּצֵל גְּלָלֵי חֲמוֹרוֹ, שֶׁמְּקַבֵּל אֲנִי עָלַי אֶת כָּל הַיִּסּוּרִים וְהַבִּזּוּי לְשֵׁם כָּךְ.
אָמַר לוֹ אַבַּיֵּי לְרַבָּה: מָה טַעַם חוֹשֵׁשׁ אַתָּה? אִם תֹּאמַר מִשּׁוּם חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וְהַצָּרוֹת שֶׁיִּהְיוּ עַד בּוֹאוֹ, וַהֲרֵי שָׁנִינוּ בַּבְּרַיְתָא: שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו שֶׁל ר' אֶלְעָזָר אֶת ר' אֶלְעָזָר רַבָּם: מָה יַעֲשֶׂה אָדָם, וְיִנָּצֵל מֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא? אָמַר לָהֶם: יַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים. וְהוֹסִיפוּ לִשְׁאוֹל: וּמַר, הֲרֵי תּוֹרָה בְּיָדְךָ, וַהֲרֵי גְּמִילוּת חֲסָדִים בְּיָדְךָ! אָמַר לָהֶם: חוֹשְׁשָׁנִי, שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא וִיעַכֵּב, וְלֹא אֶנָּצֵל בִּזְכוּת תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.
בבלי סנהדרין