פַּעַם אַחַת, לְאַחַר מֶרֶד בַּר כּוֹכְבָא, גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה (רוֹמִי) שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה. בָּא פַּפּוֹס בֶּן יְהוּדָה, וּמְצָאוֹ אֶת ר' עֲקִיבָא, שֶׁהָיָה מַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים, וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אָמַר לוֹ פַּפּוֹס לר' עֲקִיבָא: עֲקִיבָא וְכִי אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי הַמַּלְכוּת?
אָמַר לוֹ ר' עֲקִיבָא: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמַה הַדָּבָר דוֹמֶה - לְשׁוּעָל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל שְׂפַת הַנָּהָר, וְרָאָה אֶת הַדָּגִים, שֶׁהָיוּ מִתְקַבְּצִים וּבוֹרְחִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹרְחִים? אָמְרוּ לוֹ: בּוֹרְחִים אָנוּ מִפְּנֵי הָרְשָׁתוֹת, שֶׁמְּבִיאִין עָלֵינוּ בְּנֵי אָדָם. אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא רְצוֹנְכֶם שֶׁתַּעֲלוּ לַיַּבָּשָׁה, וְנָדוּר אֲנִי וְאַתֶּם, כְּשֵׁם שֶׁדָּרוּ אֲבוֹתַי עִם אֲבוֹתֵיכֶם? אָמְרוּ לוֹ הַדָּגִים: וְכִי אַתָּה הוּא שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ פִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת?! לֹא פִּקֵּחַ אַתָּה, אֶלָּא טִפֵּשׁ אַתָּה! וּמָה בִּמְקוֹם חַיּוּתֵנוּ, בְּתוֹךְ הַמַּיִם, אָנוּ מִתְיָרְאִין, בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ מִחוּץ לַמַּיִם - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְהַנִּמְשָׁל: אַף אֲנַחְנוּ הַיְּהוּדִים, עַכְשָׁו, שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ בְּיַחַס לְעַצְמָהּ: "כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ" (דְּבָרִים ל, כ), כָּךְ אָנוּ מִתְיָרְאִים מֵהַמַּלְכוּת, אִם אָנוּ הוֹלְכִים וּמְבַטְּלִים מִמֶּנָּה, שֶׁזֶּהוּ מְקוֹם וּמַצָּב מִיתָתֵנוּ - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים, שֶׁלֹּא עָבַר זְמַן רַב, עַד שֶׁתְּפָסוּהוּ, אֶת ר' עֲקִיבָא, וַחֲבָשׁוּהוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְתָפְסוּ אֶת פַּפּוֹס בֶּן יְהוּדָה, וַחֲבָשׁוּהוּ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ ר' עֲקִיבָא לפפוס: פַּפּוֹס, מִי הֱבִיאֲךָ לְכָאן? אָמַר לוֹ פַּפּוֹס: אַשְׁרֶיךָ, ר' עֲקִיבָא, שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל דִבְרֵי תוֹרָה. אוֹי לוֹ לפפוס, שֶׁנִּתְפַּס עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים.
בבלי ברכות
חיפושים אחר עקבותיו של משל זה באוסף משלי איזופוס העלו חרס. המשל לא נמצא, למרות שהוא כל כך איזופי באופיו. משלים אחרים מצויים גם בספרות חז"ל וגם אצל איזופוס, כשלא ברור מי המקור. קיימת הערכה, שהיתה השפעה הדדית בין ספרות המשלים החז"לית לאוספים היווניים.
המשל הזה קשור לתקופה קשה במיוחד לעם היהודי, גזרות אדריאנוס שאחרי דיכויו של מרד בר כוכבא. במשל אחר, משל האריה והחסידה, השתמש ר' יהושע בן חנניה מספר שנים לפני כן, בנסותו לעצור בעד התומכים במרד בר כוכבא. זה משל איזופי מובהק.
על פי המדרש שלפנינו, ר' עקיבא מפר את אחת מגזרות אדריאנוס, ומקהיל קהילות ברבים. יהודה בן פפוס, המנסה להעמידו על הסכנה שבדבר, שומע מר' עקיבא את הטיעון הבא: התורה היא מקור חיינו. בלעדיה אין לנו חיים רוחניים ולאומיים. אם נימנע עצמנו מלימוד תורה, ימות בנו משהו יותר חשוב מחיינו הפיסיים. על כן אין לנו להתיירא מתגובות הרומאים להפרה זו של גזרת הקיסר. על פי המדרש חיזק ר' עקיבא את דבריו במשל השועל והדגים. הדגים מקבלים הצעה מהשועל לצאת מהמים כדי להתרחק מרשתות הדיג, שפורשים בני האדם במי הנחל. הצעה זו שקולה להצעה להתאבד, שכן מחוץ למים לבטח אין להם, לדגים, חיים.
מעשית יתכן מאד, שהרכנת ראש במשך מספר שנים היתה מאפשרת ליהודים לעבור את תקופת הגזרות ולמצוא בעתיד הלא רחוק שלטון רומי פחות אכזרי ומגביל. ידוע, שאדריאנוס עצמו התחיל את תקופת שלטונו ביחסים טובים עם יהודי ארץ ישראל. שני הקיסרים באו אחריו, אנטונינוס פיוס ומרקוס אורליוס, היו גם הם נוחים ליהודים. מכאן, שלו היו יהודי ארץ ישראל מחכים בסבלנות, ומקבלים עליהם בהכנעה את גזרות אדריאנוס, היה אולי מצבה של הקהילה היהודית בארץ ישראל משתפר מהר יותר.
מדרש השועל והדגים הוא יצירה ספרותית סגורה, ויש לה היגיון פנימי משלה. יהודה בן פפוס, שהזהיר את ר' עקיבא מהסכנה שבהקהלת קהילות בפרהסיא, מגלה, שכחלק מחטיבת העצים של דיכוי המרד עפים גם שבבים, ונאסרים על לא עוול בכפם גם אנשים, שכלל לא התכוונו למרוד ברומאים. ישנם רגעים כאלה בחיים, שכמה שתהיה מוכן לבלוע ולא להתמרד, עדיין יכו בך על הראש.