אחת הגרסאות היותר מוקדמות של אגדת הגולם היא מהמאה ה-16, והיא מספרת על ר' אליהו בעל שם מהעיר חלם שבפולין. 'בעל שם' הוא מי שיודע להשתמש בשם המפורש של האל למטרות מאגיות:
וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי בְּוַדַּאי וּבְבֵרוּר מִכַּמָּה אֲנָשִׁים מְהֻגָּנִים, שֶׁאִישׁ אֶחָד הָיָה קָרוֹב לִזְמַנֵּנוּ בק"ק (קְהִלַּת קֹדֶשׁ) חֵעלֶם וּשְׁמוֹ ר' אֵלִיָּה בַּעַל שֵׁם, שֶׁעָשָׂה בְּרִיָּה מִגֹּלֶם וְצוּרָה, וְהָיָה עוֹשֶׂה עֲבוֹדַת פֶּרֶק זְמַן אָרֹךְ. וְהָיָה תּוֹלֶה עַל צַוָּארוֹ שֵׁם שֶׁל אֱמֶת, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף, לְאֵיזֶה סִבָּה לָקַח מִצַּוָּארוֹ הַשֵּׁם וְחָזַר לַעֲפָרוֹ.
גרסה מפורטת יותר מצויה בכתביו של יעקב גרים, אחד משני האחים גרים, שאספו מעשיות עממיות באירופה.
יְהוּדֵי פּוֹלִין עוֹשִׂים, אַחֲרֵי אֲמִירַת תְּפִלּוֹת מְסֻיָּמוֹת וְקִיּוּם יְמֵי צוֹם, דְּמוּת שֶׁל אָדָם מִטִּיט אוֹ מֵחֵמָר, וְכַאֲשֶׁר הֵם לוֹחֲשִׁים עָלָיו אֶת שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ הַפּוֹעֵל נִפְלָאוֹת, אָז בְּהֶכְרֵחַ נִכְנֶסֶת בּוֹ רוּחַ חַיִּים. אָמְנָם, לְדַבֵּר אֵין הוּא יָכוֹל, אַךְ הוּא מֵבִין דֵּי הַצֹּרֶךְ מָה שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ, אוֹ מָה שֶׁמְּצַוִּים אוֹתוֹ. הֵם מְכַנִּים אוֹתוֹ 'גֹּלֶם', וּמִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ כִּמְשָׁרֵת לַעֲשִׂיַּת עֲבוֹדוֹת בַּיִת שׁוֹנוֹת, וְאוּלָם אָסוּר לוֹ לְעוֹלָם לָצֵאת מִחוּץ לַבַּיִת. עַל מִצְחוֹ רְשׁוּמָה הַמִּלָּה 'אֱמֶת', וּמִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ הוּא מוֹסִיף בְּמִשְׁקָלוֹ, וְנַעֲשֶׂה בְּהַדְרָגָה גָּדוֹל וְחָזָק מִכָּל בְּנֵי הַבַּיִת, אֲפִלּוּ קָטָן הָיָה בִּתְחִלָּתוֹ. עַל כֵּן בִּגְבֹר פַּחְדָּם מִפָּנָיו, הֵם מוֹחֲקִים אֶת הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאֶרֶת אֶלָּא הַמִּלָּה 'מֵת', וְאָז הוּא מִתְמוֹטֵט, וְחוֹזֵר לִהְיוֹת עָפָר. אוּלָם אָדָם אֶחָד, מֵהֶסַּח הַדַּעַת, הִנִּיחַ לַגֹּלֶם שֶׁלּוֹ לִגְדֹּל יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה הָאִישׁ לְהַגִּיעַ אֶל מִצְחוֹ. אָז בְּרֹב פַּחַד וְאֵימָה צִוָּה עַל מְשָׁרְתוֹ זֶה לַחֲלֹץ לוֹ אֶת מַגָּפָיו, בְּחֹשְׁבוֹ שֶׁכַּאֲשֶׁר יִתְכּוֹפֵף הַלָּה, יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל מִצְחוֹ. וְכָךְ אָמְנָם הָיָה, וְהוּא הִצְלִיחַ לִמְחֹק אֶת הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה, אַךְ גּוּשׁ הַחֵמָר נָפַל כֻּלּוֹ עַל הַיְּהוּדִי וַיִמְחָצֶנּוּ.
יעקב גרים – עיתון למתבודד (1808)
הגרסה המפורסמת ביותר של מעשה הגולם מייחסת את יצירת הגולם למהר"ל מפראג, הוא ר' יהודה ליווא, גם הוא מהמאה ה-16. על פי גרסה זו, הגולם שימש את יוצרו כשליח, להטיל אימה על מפיצי עלילות דם נגד היהודים. מדי ערב שבת היה נוהג הרב להוציא את רוח החיים מתוך הגולם, מחשש פן יחלל זה את השבת, והגולם היה מוטל כגוש חומר עד צאת השבת. באחד מימי השישי שכח הרבי להוציא ממנו את רוח החיים, והגולם חילל את השבת, וסיכן את הגויים שחיו בעיר. הרב רדף אחריו, והשיגו מחוץ לפתח בית הכנסת העתיק "אלטנוישול" בפראג. שם הוציא ממנו את רוח החיים, והגולם התנפץ לרסיסים. לפי האגדה נותרו שרידי גופו מונחים בעליית הגג של בית הכנסת עד ימינו אלה.
לא נניח לאגדה מופלאה זו בלי להזכיר אגדה מקבילה, שמקורותיה עתיקים, ועד למצרים הם מגיעים – אגדת שוליית הקוסם. העיבוד המוכר ביותר של אגדה זו, לפני שהפכה לסרט של וולט דיסני, היא הבלדה של גתה, משלהי המאה ה-18.