נֹחַ - הֲפֹךְ הַתֵּבָה וְדָרְשֶׁהָּ: חֵן לַשָּׁמַיִם וְחֵן לַבְּרִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר: "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם" (מִשְׁלֵי ג', ד'). ג' פְּעָמִים כָּתוּב 'נֹחַ' בְּזֶה הַפָּסוּק. לָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁרָאָה הָעוֹלָם בְּיִשּׁוּבוֹ וּבְחֻרְבָּנוֹ וּבְיִשּׁוּבוֹ. וְכֵן דָּנִיֵּאל רָאָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי וְחָרֵב וּבָנוּי. וְכֵן אִיּוֹב רָאָה בֵּיתוֹ בָּנוּי וְחָרֵב וּבָנוּי. זֶה מַה שֶׁכָּתוּב: "נֹחַ, דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב" (יחזקאל י"ד, י"ד).
מדרש ילמדנו (תנחומא)
בבראשית פרק ו' כתוב: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ. נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו. אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ".
המדרש פותח בביאור מקור שמו של נוח. בדרך דומה למדרשי גימטריה, משתמשים חז"ל בהיפוך סדר אותיות השם כדי להוציא ממנו את משמעותו. זה טריק מוכר מתשבצי הגיון. משמעות שמו של נֹחַ נגזרת מהיפוך השם ל'חֵן'. במקרה שלפנינו זה אינו סתם תעלול לשוני, שכן באותו פרק ו' בבראשית כתוב: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה". התוספת של המדרש מעניינת. נוח היה 'חֵן לַשָּׁמַיִם וְחֵן לַבְּרִיּוֹת'. 'חן לשמים' מובן מאליו. בדורו המושחת היה נוח יוצא דופן, ועל כן מצא חן בעיני ה'. אך מדוע גם 'חן לבריות'? סיפור המבול אינו מפרט דבר אודות יחסיו של נוח עם בני דורו. הימלטותו במצוות האל מאסון המבול בודאי לא העלתה את קרנו בעיני האנשים שננטשו מאחור. בשומעו את מצוות האל לבנות תיבה למען יינצל, נוח אינו מבטא לא שמחה ולא צער. ללא כל תגובה הוא ממלא אחר הוראות האל. אברהם, לעומת נוח, מתווכח עם אלוהים בשומעו את תכנית ההרס שזה רוקם כלפי אנשי סדום החטאים.
המשכו של המדרש עוסק באותו פסוק מיוחד, שבו מופיע שמו של נוח שלוש פעמים. חז"ל רואים במופע משולש זה סמל לחייו יוצאי הדופן של נוח, שזכה לראות את 'הָעוֹלָם בְּיִשּׁוּבוֹ וּבְחֻרְבָּנוֹ וּבְיִשּׁוּבוֹ'. דבר דומה נוכל לומר על בני דורם של הורינו, שחוו את העולם לפני השואה, במהלכה ואת התקומה הלאומית אחריה. גם חכמי יבנה הראשונים חוו בחייהם את ממלכת יהודה שלפני חורבן המקדש, את אסון החורבן ואת ניצני ההתאוששות הלאומית-תרבותית שאחריו. המדרש מזכיר שתי דמויות מקראיות נוספות שזכו לטלטלה אישית כזאת בחייהם – הלא הם דניאל ואיוב. דניאל שייך לדור, שחווה גם את חורבן בית ראשון, וגם את שיבת ציון. איוב חווה, על פי הסיפור את הטלטלה האישית החזקה מאד מחיי משפחה גדולה בעושר לאובדן הכל בעקבות האסון, המסתיים לבסוף בחזרה אל כל הטוב שהיה לו לפני כן.
זיהוי שלוש הדמויות האלה כקבוצת אנשים, שיש להם משהו משותף כל כך מיוחד, מבוסס על פסקה מפרק י"ד ביחזקאל:
יב וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: יג בֶּן-אָדָם, אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא לִי לִמְעָל מַעַל, וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ, וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה-לָחֶם; וְהִשְׁלַחְתִּי בָהּ רָעָב, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. יד וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ - נֹחַ, דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב: הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. טו לוּ חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר בָּאָרֶץ, וְשִׁכְּלָתָּה; וְהָיְתָה שְׁמָמָה מִבְּלִי עוֹבֵר, מִפְּנֵי הַחַיָּה. טז שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ, חַי אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם בָּנִים וְאִם בָּנוֹת יַצִּילוּ: הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ, וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה. יז אוֹ חֶרֶב אָבִיא עַל הָאָרֶץ הַהִיא; וְאָמַרְתִּי: חֶרֶב תַּעֲבֹר בָּאָרֶץ, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. יח וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ, חַי אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, לֹא יַצִּילוּ בָּנִים וּבָנוֹת: כִּי הֵם לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ. יט אוֹ דֶּבֶר אֲשַׁלַּח אֶל הָאָרֶץ הַהִיא; וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם, לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. כ וְנֹחַ, דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב בְּתוֹכָהּ, חַי אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם בֵּן אִם בַּת יַצִּילוּ: הֵמָּה בְצִדְקָתָם יַצִּילוּ נַפְשָׁם.