מְרֹדָךְ בַּלְאֲדָן הָיָה לָמוּד בְּכֹל יוֹם לֶאֱכֹל בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת וְיָשֵׁן עַד תֵּשַׁע. כֵּיוָן שֶׁחָזַר גַּלְגַּל חַמָּה בִּימֵי חִזְקִיָּה, יָשַׁן לוֹ, וְעָמַד וּמָצָא שֶׁהוּא שַׁחֲרִית. בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת כָּל עֲבָדָיו. וְאָמַר לָהֶם: הִנַּחְתֶּם אוֹתִי לִישֹׁן כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה! אָמְרוּ לֵיהּ: יוֹמָא הוּא דַּהֲדַר (היום הוא שחזר). אָמַר לָהֶן: וְאֵי זֶה אֱלוֹהַּ הֶחֱזִירוֹ? אָמְרוּ לוֹ: אֱלֹהָיו שֶׁל חִזְקִיָּהוּ. אָמַר לָהֶם: וְכִי יֵשׁ אֱלוֹהַּ גָּדוֹל מֵאֱלֹהַי?! אָמְרוּ לוֹ: אלֹהוֹ שֶׁל חִזְקִיָּה גָּדוֹל מִכֹּל אֱלֹהוּת שֶׁבָּעוֹלָם. מִיָּד, בְּעֵת הַהִיא שָׁלַח מַרְאָדְךָ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּה וְגוֹ' (שָׁם כ יב). וְכָתַב, שָׁלוֹם לְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, וְשָׁלוֹם לִירוּשָׁלַיִם, וְשָׁלוֹם לֶאֱלוֹהַּ הַגָּדוֹל. לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ הַסְּפָרִים לֹא נִתְיַשֵּׁב עַל דַּעְתּוֹ, אָמַר: לֹא עָשִׂיתִי כַּהֹגֶן, שֶׁהִקְדַּמְתִּי שְׁלוֹם חִזְקִיָּהוּ וְעִירוֹ לִשְׁלוֹם אֱלוֹהַּ הַגָּדוֹל. עָמַד מִכִּסְּאוֹ וּפָסַע שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים וְכָתַב אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, וְכָתַב תְּחִלָּה שָׁלוֹם לֶאֱלוֹהַּ הַגָּדוֹל, וְשָׁלוֹם לִירוּשָׁלַיִם וְשָׁלוֹם לְחִזְקִיָּהוּ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה עָמַדְתָּ מִכִּסְּאֲךָ וּפָסַעְתָּ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לִכְבוֹדִי, אֲנִי מַעֲמִיד מִבָּנֶיךָ שְׁלֹשָׁה מְלָכִים שַׁלִּיטִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: נְבוּכַדְנֶצַּר וֶאֱוִיל מְרֹדָךְ וּבֵלְשַׁאצַּר. כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ וְחֵרְפוּ, קִעֲקַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בִּצָּתָן, וְהֶעֱמִיד אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם.
תנחומא
כמה אבני יסוד מתחברות זו לזו למדרש חביב אחד:
בימי חזקיהו ארע, על פי התנ"ך, ארוע קוסמי יוצא דופן. גלגל החמה חזר לאחור כסימן ששלח אלוהים לחזקיהו על החלמתו הצפויה ממחלה, שכמעט והכריעה אותו.
וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ: מָה אוֹת כִּי יִרְפָּא יְהוָה לִי, וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית יְהוָה? וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ: זֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת יְהוָה, כִּי יַעֲשֶׂה יְהוָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר - הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, אִם יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ: נָקֵל לַצֵּל לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. לֹא, כִי יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל יְהוָה, וַיָּשֶׁב אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת, אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת (מל"ב כ')
ממש בהמשך הפרק, כאילו מנותק מנושא זה, מופיע הקטע הבא, המספר על הופעת בבל על במת ההיסטוריה הארץ-ישראלית בדמות משלחת דיפלומטית. בינתיים אשור היא המולכת בכיפה:
בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ, כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ. וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ, וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה, אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו. לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ. (שם)
אמנם כתוב בקטע, כי מלך בבל שמע על מחלתו של חזקיהו, ובעקבות זה שלח את המשלחת לירושלים, אך לחז"ל זה לא מספיק. גם לנו זה לא מספיק, ואנו פונים אל ספרי ההיסטוריה ללמוד מעט על מרודך בלאדן. אותו מלך כשדי חי בתקופת המלך האשורי תגלת פלאסר השלישי, ואף ניסה למרוד בו כמו גם במלכים שבאו אחריו, סרגון וסנחריב, אך ללא הצלחה. עדיין שמורה לו הזכות של מאחד הממלכות הכשדיות וכורת הברית הצבאית עם ממלכת עילם. יתכן שהמשלחת ששלח אל חזקיהו היתה גם היא קשורה בנסיונותיו ללכד ברית רחבה יותר נגד האשורים.
דיפלומטיה ומהלכים מדיניים לא כל כך עניינו את חז"ל, והם מחפשים סיבה אחרת ליוזמתו של מרודך בלאדן ליצור קשר עם חזקיהו. הם מתחילים את הסיפור באותו נס קוסמי של נסיגת השמש אחורה בתקופת מחלתו של חזקיהו. חז"ל מתייחסים לארוע זה כאל ארוע עולמי, שבוודאי הורגש גם בבבל. מרודך בלאדן, השליט הגדול, שכולם מצייתים לו, ואשר נוהג לעשות שלאף-שטונדה בשעות קבועות, מגלה, שמשהו השתבש בסדר יומו, וכי אלוהים של העברים עשה 'שמש בגבעון דום' לכמה שעות. אנשיו מסבירים לו שאלוהיו של חזקיהו הוא סוּפֶּר-אֵל, המסוגל לעצור אפילו את השמש. המלך הבבלי מסתקרן, ושולח משלחת עם ספרים ומנחה לירושלים, ואפילו מתקן את שגיאת הנימוסים שלו, מתקן את מכתבו לחזקיהו, ומקדים בשלום האל שלנו. אלוהים יודע להעריך זאת, ולמרות שמדובר במלך גוי, הוא מבטיח לו בונוס – 3 צאצאים שיהיו מלכים גדולים. אם כן, לפנינו עוד מדרש המספר על מלכי גויים גדולים, הלומדים להכיר את גדולתו של האל שלנו.
מה מעניין, לעומת זאת, את הסופר המקראי? אלה דבריו של ישעיהו הנביא למלך חזקיהו כתגובה על הכבוד שעשה למשלחת הבבלית:
וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ: שְׁמַע דְּבַר יְהוָה: הִנֵּה יָמִים בָּאִים, וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה. לֹא יִוָּתֵר דָּבָר, אָמַר יְהוָה. וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ, אֲשֶׁר תּוֹלִיד, יִקָּחוּ, וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל (שם).
למקרא יש פרספקטיבה היסטורית, והוא מדגיש את הניגוד בין הברית לכאורה שכרת חזקיהו עם הבבלים, שהיו עדיין בעמדת נחיתות כלפי האימפריה האשורית, לבין העתיד שכבר המתין בפתח, שבו הפכה בבל למעצמה עולמית תחת אשור, ובהמשך החריבה את ממלכת יהודה, את ירושלים ואת המקדש.