ר' נָתָן אוֹמֵר: בְּימוֹת הַחַמָּה - חַמָּה מְהַלֶּכֶת בְּגֹבַהּ שֶׁל רָקִיעַ, לְפִיכָךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ רוֹתֵחַ, וּמַעְיָנוֹת שֶׁהֵם נְמוּכִים עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע צוֹנְנִין, וְאִלּוּ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים - חַמָּה מְהַלֶּכֶת בְּשִׁפּוּלֵי רָקִיעַ. לְפִיכָךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ צוֹנֵן אֲבָל מַעְיָנוֹת רוֹתְחִין.
תָּנוּ רַבָּנַן: בְּאַרְבָּעָה שְׁבִילִין חַמָּה מְהַלֶּכֶת. נִיסָן, אִיָּיר וְסִיוָן - מְהַלֶּכֶת בֶּהָרִים כְּדֵי לְפַשֵּׁר אֶת הַשְּׁלָגִין; תַּמּוּז, אָב וֶאֱלוּל - מְהַלֶּכֶת בַּיִּשּׁוּב כְּדֵי לְבַשֵּׁל אֶת הַפֵּרוֹת; תִּשְׁרֵי, מַרְחֶשְׁוָן וְכִסְלֵו - מְהַלֶּכֶת בַּיָּמִים כְּדֵי לְיַבֵּשׁ אֶת הַנְּהָרוֹת; טֵבֵת, שְׁבָט וַאֲדָר - מְהַלֶּכֶת בַּמִּדְבָּר שֶׁלֹּא לְיַבֵּשׁ אֶת הַזְּרָעִים.
בבלי פסחים
החלוקה המוכרת של השנה לימות החמה ולימות הגשמים היא מאד ישראלית. החלוקה לארבע עונות מתאימה יותר לאקלימים אחרים, אם כי היא מופיעה כבר בתלמוד, אולי בהשפעת האקלים הבבלי, שהוא מעט שונה מזה של ארצנו.
חז"ל הבחינו במיקומה של השמש – בגבהי רקיע או בשיפוליו – בעונות השונות. הם זיהו את הקשר בין גובהה של השמש לחום האוויר. חומם של המעינות הנובעים מהקרקע הוא, כמובן, יחסי לחום האדמה והאוויר. בימות החמה מי המעינות יחסית קרירים, ובימות הגשמים – חמימים.
גם חלוקת השנה לארבע עונות מוכרת היטב מתרבות חז"ל. לפנינו קטע ממדרש תהלים:
שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה, וְאַרְבַּע תְּקוּפוֹת בַּשָּׁנָה: תְּקוּפַת נִיסָן – שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים: נִיסָן, אִיָּיר, סִיוָן; תְּקוּפַת תַּמּוּז – שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים: תַּמּוּז, אָב, אֱלוּל; תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי – שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים: תִּשְׁרֵי, מַרְחֶשְׁוָן, כִּסְלֵו; תְּקוּפַת טֵבֵת – שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים: טֵבֵת, שְׁבָט, אֲדָר.
החלוקה הזאת מוכרת גם מרצפות הפסיפס של בתי כנסת מתקופת התלמוד, המציגות את מעגל חודשי השנה, כשמחוץ למעגל, בארבע פינות הרצפה מופיעים גם שמות העונות.
במגילות מדבר יהודה מופיעים שמות נוספים לארבע העונות: קָצִיר (תקופת ניסן), קַיִץ (תקופת תמוז), זֶרַע (תקופת תשרי) ודֶּשֶׁא (תקופת טבת).
במסכת פסחים מייחסים חז"ל לחמה (שם נוסף לשמש) התחשבות מרבית בצרכי העולם והאדם. בכל עונה מהלכת החמה בשביל אחר, והשפעתה על הארץ משתנה מעונה לעונה. לא קל להבין למה מתכוונים חז"ל, ביחוד לגבי תקופת תשרי. אכן, בתקופה זו (סתיו) מתמעטת הזרימה בנחלים, אך האם חז"ל רואים בכך יתרון כלשהו למישהו או למשהו? הסבר דחוק נמצא באמירה, שהשמש מהלכת בימים בתקופה זו, ואולי הכוונה היא, שהשמש מַעֲלָה מהימים ענני גשם, שירדו בחורף. אנו יודעים כי אידוי המים מהימים מתרחש כל השנה, בעוד שתקופת החורף מאחדת כמה סיבות הגורמות ביחד לנדידת ענני גשם מהים אל היבשה. בתקופת טבת מהלכת השמש במדבר, כך אומרים חז"ל, וזאת כדי לא לייבש את הנביטות החדשות של זרעי הדגן (ואולי גם הירקות). אכן, החורף הארץ-ישראלי מתאפיין לא רק בגשמים, אלא גם בטמפרטורות קרירות יותר, המתאימות לנבט ים הרכים. על פי חז"ל מתהלכת השמש באותה תקופה במדבר...