שָׁאַל ר' יִשְׁמָעֵאל אֶת ר' עֲקִיבָא כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְאָמַר לוֹ: אַתָּה, שֶׁשִּׁמַּשְׁתָּ אֶת נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, שֶׁהָיָה נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ דּוֹרֵשׁ כָּל "אֵתִין" שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל מִילַת "אֶת" בַּמִּקְרָא הָיָה דּוֹרֵשׁ שֶׁהִיא בָּאָה לְרַבּוֹת וּלְהוֹסִיף דָּבָר מָה, "אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" (בְּרֵאשִׁית א, א), מֶה הָיָה דּוֹרֵשׁ בָּהֶן? אָמַר לוֹ: כָּךְ הָיָה צָרִיךְ לִדְרֹשׁ: אִילּוּ נֶאֱמַר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים שָׁמַיִם וָאָרֶץ", הָיִיתִי אוֹמֵר: שָׁמַיִם — שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכֵן אֶרֶץ. שֶׁאַף אֵלֶּה שְׁמוֹתָיו הֵם, עַכְשָׁו שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" מַשְׁמַע שֶׁאֵלֶּה הֵם הַנִּבְרָאִים, וּבָרוּר שֶׁ"שָׁמַיִם" הֵם שָׁמַיִם מַמָּשׁ, "אֶרֶץ" — אֶרֶץ מַמָּשׁ, וּלְכָךְ יֵשׁ כָּאן צֹרֶךְ בְּמִילוֹת "אֶת".
בבלי חגיגה עפ"י שטיינזלץ
ר' ישמעאל ורבי עקיבא בני דור אחד הם. נחום איש גם זו שייך לדור קודם, ור' עקיבא היה תלמידו. נחום איש גמזו היה ידוע כצדיק גדול, שקיבל בהשלמה את מכות הגורל שנחתו עליו, באומרו על כולן 'גם זו לטובה'. על פי הסיפור הקצרצר שלפנינו הוא פיתח גישה פרשנית מיוחדת למקרא, שבתוכה ייחס לכל מקום בתורה, שמופיעה בו המילה 'אֶת', משמעות מיוחדת, שללא מילה זו היתה המשמעות משתנה. לכאורה זו מילה מיותרת, וזכור שבן-גוריון נהג להשמיטה מנוסח דבריו. אם בכל זאת החליטו לצרפה לטקסט, אמר נחום איש גם זו, זה לא היה ללא סיבה.
ר' ישמעאל ור' עקיבא מהלכים בדרך ומדברים בדברי תורה. שואל ר' ישמעאל את ר' עקיבא מה היה אומר נחום איש גמזו על הופעת המילה 'את' פעמיים בפסוק הפותח את התורה "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ". הלא לכאורה ניתן היה לקצר ולנסח כך: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים שָׁמַיִם וָאָרֶץ". עונה ר' עקיבא, כי הוא סבור שהוא יודע מה היה נחום אומר. הנוסח המקוצר יכול היה להטעות את הקורא. ניתן להבין נוסח מקוצר זה כאילו שמותיו של אלוהים הם שמים וארץ, ואולי אפילו לטעות ולחשוב שמדובר בשני אלים, ששמותיהם 'שמים' ו'ארץ'. המילה 'אלוהים' עלולה להשתמע כשם ברבים, ויש הסבורים שזה מקורה.
נניח לשאלה אם באמת כך הבינונו את הפסוק הזה. ננסח את התובנות שהשגנו מצירוף שתי מילות 'אֶת' לפסוק הפותח את התנ"ך:
א. אלוהים הוא אחד
ב. אלוהים ברא את השמים ואת הארץ.
ג. שני גופים קוסמיים חשובים אלה אינם אלים בפני עצמם.
אמירה אחרונה זו מוכרת לנו היטב מפסוקים רבים בתנ"ך, המנסים לחזק את הגישה המונותיאיסטית, שאינה רואה את העולם כנשלט על ידי אלים רבים.