יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, עַד כַּמָּה תְפִלּוֹת חַיָּב אָדָם לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵין מִתְפַּלְּלִין יוֹתֵר מִשָּׁלֹש תְּפִלּוֹת, שֶׁתִּקְּנוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם. אַבְרָהָם תִּקֵּן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם" (בראשית יט, כז(, וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס, וַיְפַלֵּל" (תהלים קו, ל(. יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ") בראשית כד, סג(, וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "תְּפִלָּה לְעָנִי, כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" (תהלים קב, א(. יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם") בראשית כח, יא), וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל וְגוֹ' וְאַל תִּפְגַּע בִּי" (ירמיה ז, טז(. וְאַף דָּנִיֵּאל כְּתִיב בֵּהּ: "וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי" וְגוֹ' – "וּזְמַנִּים שְׁלשָׁה בַּיּוֹם הוּא כוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, וּמִתְפַּלֵּל וּמוֹדֶה לִפְנֵי אֱלֹהָיו, כָּל עֻמַּת שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מִלִּפְנֵי זֶה" (דניאל ו, יא(, וְלֹא פֵרַשׁ בְּאֵי זוֹ שָׁעָה. עָמַד דָּוִד וּפֵרַשׁ: "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה, וְאֶהֱמֶה, וַיִּשְׁמַע קוֹלִי" (תהלים נה, יח(. לְפִיכָךְ אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהִתְפַּלֵּל יוֹתֵר מִשָּׁלֹש תְּפִלּוֹת בַּיּוֹם.
מדרש תנחומא
תפילות שחרית, מנחה וערבית הן מעין תחליף לקרבנות שהיו נהוגים בבית המקדש. תפילת שחרית – עבור קרבן התמיד של שחר. מנחה – עבור קרבן התמיד של שעת בין ערביים. המקבילה שניתנת לתפילת ערבית היא הקטרת החלבים והאיברים מהקורבנות שהוקרבו ביום. תפילות שחרית ומנחה כבר היו תפילות קבע מחייבות בתקופת המשנה והתלמוד, בעוד שתפילת הערבית היתה בתחילה תפילת רשות.
השאיפה של חז"ל לְקַבֵּע את שלוש התפילות האלה כמסורת מחייבת מצאה לה ביטוי, בין השאר, במדרש יפה זה, הקושר כל אחת משלוש התפילות האלה לאחד משלושת האבות. המדרש קובע כי אין להתפלל יותר משלוש תפילות אלה, והכוונה, כמובן, לתפילות של קבע, הנהוגות בשעות קבועות ביום. תמיד קיימת הרשות להתפלל בכל שעה שאנו חפצים בכך, אך תפילות אלה אינן תפילות ציבוריות מחייבות.
המבנה של המדרש מאד סימטרי. עבור כל אחד מן האבות מוצאים חז"ל פסוק, שניתן למצוא בו רמז לתפילה, שנשא אותו אב, הקושרת תפילה זו גם לשעה משעות היום. פסוק נוסף נשלף כדי להוכיח כי מה שכתוב על האיש מתייחס לתפילה. נראה זאת לגבי כל אחת משלוש התפילות:
"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם" – נאמר בבראשית יט, כז. הפסוק מדבר במפורש על שעת בוקר מוקדמת, ועל אברהם, שעמד במקום כלשהו. אין צורך לפתוח את הפרק בבראשית. אין שם כל רמז לתפילה, אך חז"ל לא מתעצלים, ומספקים את ההוכחה: מהפסוק בתהלים "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס, וַיְפַלֵּל" ניתן להניח, אם רוצים, כי 'לעמוד' זה להתפלל, אבל זו התפלפלות... לו היינו מתפללים בכל שעה שאנו עומדים, לא היה לנו פנאי לכל פעולה אחרת... יש לנו, אם כן, אברהם, שחר ו'עמידה', שהיא תפילה. מכאן שאברהם תיקן את תפילת השחרית.
"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ" – נאמר בבראשית כ"ד. אנו נפנה אל הפרק בבראשית, ונגלה כי כתוב שם "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב". אם כן, מדובר בשעת בין-ערביים. אך היכן התפילה? משמעות המילה 'לשוח' בפרק כד בבראשית לא ברורה אף למפרשים המסורתיים. אבן עזרא, לדוגמה, סבור שיצחק הלך לשוטט בין השיחים, בעוד שרש"י מתאים עצמו למדרש זה, ומפרש את 'לשוח' כ'לשפוך שיחו לפני הקב"ה'. וכך יש לנו יצחק, המתפלל את שיחו לפנות ערב. אם כן, יצחק הוא שתיקן את תפילת מנחה.
על יעקב הבורח מבית הוריו, ומגיע עם לילה לבית-אל, נאמר בבראשית כ"ח " וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, וַיָּלֶן שָׁם, כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ". 'פגיעה' בתנ"ך משמעותה בדרך כלל פגישה, ופירוש זה מתאים לסיפור. יעקב פגש במקום, או הגיע אליו. אך חז"ל מכירים משמעויות נוספות של השורש פ.ג.ע, והם מציעים את הפסוק מירמיהו ז' "וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל וְגוֹ' וְאַל תִּפְגַּע בִּי". אם זו תקבולת, הרי 'תתפלל' מקביל ל'תפגע'. משמעות זו קיימת עדיין בלשוננו, בצירוף המילים 'מבקש במפגיע'. כדי להעניק ליעקב את הקרדיט על תיקון תפילת ערבית בוחרים חז"ל במשמעות זו, וקובעים כי יעקב פגע, כלומר התפלל במקום, הלא הוא בית-אל, ובשעה שהיא שעת לילה, שכן מיד אחרי זה מספר המקרא כי יעקב הלך לישון, וחלם את חלום המלאכים העולים ויורדים בסולם.
בספר דניאל, הוא הספר המאוחר ביותר מבין הספרים שנכנסו לתנ"ך, כבר מוזכר המנהג של שלוש תפילות ביום. חכמי המשנה והתלמוד לא תיקנו מנהג זה, אם כי בהחלט אפשרי שנוסחי התפילות נתעצבו בימיהם. כחתימה למדרש היפה הזה מצרפים חז"ל את "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה, וְאֶהֱמֶה, וַיִּשְׁמַע קוֹלִי", פסוק מתהלים, המיוחס, כמו כל הספר, לנעים זמירות ישראל, המלך דוד. ואם דוד כבר הכיר את המנהג ונהג על פיו, מדוע לא נייחס את שלוש התפילות האלה לשלושת אבות האומה?