לֶעָתִיד לָבוֹא הקב"ה מֵבִיא אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְאוֹמֵר לָהּ: לָמָּה עָבַרְתְּ עַל הַמִּצְווֹת? וְהִיא אוֹמֶרֶת: הַגּוּף עָבַר עַל הַמִּצְווֹת, מִיּוֹם שֶׁיָּצָאתִי מִמֶּנּוּ, שֶׁמָּא חָטָאתִי. חוֹזֵר (הקב"ה) וְאוֹמֵר לַגּוּף: מִפְּנֵי מָה עָבַרְתָּ עַל הַמִּצְווֹת? אוֹמֵר לוֹ: הַנֶּפֶשׁ חָטְאָה, מִשֶּׁיָּצָא הַנֶּפֶשׁ מִמֶּנִּי, שֶׁמָּא חָטָאתִי. מָה הקב"ה עוֹשֶׂה? מֵבִיא שְׁנֵיהֶם וְדָנָם כְּאֶחָד.
לְמַה הַדָּבָר דוֹמֶה? לְמֶלֶךְ, שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס, וְהָיָה בְּתוֹכוֹ עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְרִמּוֹנִים בַּכּוּרוֹת. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אִם אֲנִי מוֹשִׁיב שָׁם רוֹאֶה וּמְהַלֵּךְ, הוּא אוֹכֵל לְעַצְמוֹ אֶת הַבַּכּוּרוֹת. הוֹשִׁיב שָׁם שְׁנֵי שׁוֹמְרִים, אֶחָד חִגֵּר, וְאֶחָד סוּמָא. הָיוּ יוֹשְׁבִים וּמְשַׁמְּרִים אֶת הַפַּרְדֵּס. הֵרִיחוּ הַבַּכּוּרוֹת. אָמַר חִגֵּר לְסוּמָא: בַּכּוּרוֹת נָאוֹת אֲנִי רוֹאֶה בַּפַּרְדֵּס. בּוֹא וְהַרְכִּיבֵנִי, וּנְבִיאֵם, וְנֹאכְלֵם. רָכַב חִגֵּר עַל גַּבֵּי סוּמָא, וֶהֱבִיאָן, וַאֲכָלוּם.
לְיָמִים בָּא הַמֶּלֶךְ, בִּקֵּשׁ הַבַּכּוּרוֹת, וְלֹא מָצָא. אָמַר לַסּוּמָא: אַתָּה אָכַלְתָּ אוֹתָם? אָמַר לוֹ: כְּלוּם יֵשׁ לִי עֵינַיִם? אָמַר לַחִגֵּר: אַתָּה אָכַלְתָּ אוֹתָם? אָמַר: כְּלוּם יֵשׁ לִי רַגְלַיִם? הִרְכִּיב חִגֵּר עַל גַּבֵּי סוּמָא, וְדָן אוֹתָם כְּאֶחָד.
תנחומא בובר
ההבחנה הבסיסית בין גוף ונפש מעוררת שאלות אתיות. הרצון, המחשבות, היצר, ההחלטות – כולן שייכים לתחום הנפש. המעשים נעשים לבסוף על ידי איברי הגוף. מי, אם כן, אחראי למעשים - הנפש או הגוף?
על פי האמונה החז"לית, כאשר הולך האדם לבית עולמו, הוא עומד למשפט על מעשיו בפני בית דין של מעלה. משפט זה יחרוץ את גורלו העתידי בעולם הבא. אבל אחרי המוות נפרדת הנפש מהגוף. מי, אם כן, יעמוד למשפט?
כאן נכנסת למדרש התובנה המוכרת כל כך מחיינו במציאות. כאשר שני אנשים עוברים ביחד עבירה, והם נתפסים, קורה שכל אחד מהשניים ינסה להטיל את האשמה על רעהו. כך רואים חז"ל גם את התמונה הדמיונית של המתרחש בבית דין של מעלה. גם הגוף גם הנפש מתכחשים לאחריותם למעשי האדם. יש להם גם אליבי משכנע, אם כי הוא לא נרמז אלא במשל על החיגר והסומא. נפש ללא גוף אינו יכולה לעשות מעשים. גוף ללא נפש אינו משתוקק, אינו חושב, ואינו מחליט לעשות מעשים. רק השילוב המופלא הזה, המתקיים בחיינו בין גוף לנפש, מאפשר כל פעולה שלנו, ולא רק עבירות.
מה יעשה הדיין האלוהי? למרות שהגוף הנפש כבר נפרדו, הוא יאחד אותם מחדש לצורך המשפט. כמו שעשו הגוף והנפש בחיי האדם כל מעשה תוך שילוב כוחותיהם, כך עליהם להישפט על מעשי האדם כישות אחת. הַשָּׁלֵם משמעותי יותר מסכום חלקיו.
התמונה של המשל משעשעת. חשבו על החיגר המטפס על כתפי הסומא ומדריך אותו לכיוון עצי הפרדס העמוסים בבכורות, פירות בשלים, קוטף אותן ומתחלק בהן עם הסומא. חשבו על אלוהים, המצווה על החיגר לשוב ולטפס על כתפי הסומא ולהישאר במצב זה כל עוד נמשך המשפט.