הָיָה מְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה וְלִסְטִים - מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. אֵיזוֹ הִיא תְּפִלָּה קְצָרָה?
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עֲשֵׂה רְצוֹנְךָ בַּשָּׁמַיִם, וְתֵן נַחַת לִירֵאֶיךָ בָּאָרֶץ, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה. בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
ר' אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: שְׁמַע צַעֲקַת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וַעֲשֵׂה מְהֵרָה בַּקָּשָׁתָן, בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
אֲחֵרִים אוֹמְרִים: צָרְכֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מְרֻבִּין, וְדַעֲתָן קְצָרָה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד צְרָכָיו, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה כְּדֵי מַחְסוֹרָהּ. בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
תוספתא ברכות
מדרש תנאי זה מעיד על אותה תקופה מוקדמת, שבה עדיין נהגו להתפלל תפילה ספונטנית ואישית, ולא נוסחה שגורה ומוסכמת על הכל. בקטע שלפנינו מתלבטים חכמים בשאלה, האם יש להתאים את אורך התפילה לנסיבות, והתשובה חיובית. כשאתה בדרך, ואתה חושש מסכנותיה, מותר לך לקצר בתפילה ולבחור בנוסח תמציתי. ממילא דעתך לא תוכל להיות נתונה למשך זמן רב לחיבור עם אלוהיך. לפנינו שלושה נוסחים מוצעים לבחירה. מכאן, שנוסחי תפילה שונים כבר היו קיימים ומוכרים, ואנשים שונים בחרו בנסיבות שונות בנוסח מנוסחים אלה.
הנוסח הראשון, של ר' אלעזר (איזה?), מורכב, כמו כל דבר בצבא, משלושה חלקים: 'עֲשֵׂה רְצוֹנְךָ בַּשָּׁמַיִם, וְתֵן נַחַת לִירֵאֶיךָ בָּאָרֶץ, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה'. 'עֲשֵׂה רְצוֹנְךָ בַּשָּׁמַיִם' נשמע מעט מוזר, שכן ברור כי האל יעשה רצונו בכל מקרה. אולי ניתן להבין נוסח זה כאישור של האדם לכל מה שיעשה האל כרצונו, ובזאת יש הבעת אמונה, שכל מה שעושה האל הוא לטובה. החלק השני מביע בקשה – 'וְתֵן נַחַת לִירֵאֶיךָ בָּאָרֶץ', בקשה מהאל להיטיב עם יראיו ולגרום להם נחת. 'וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה' , אם אינו חזרה על 'עֲשֵׂה רְצוֹנְךָ בַּשָּׁמַיִם', הרי שהוא הבעת אישור לכך שגם על הארץ יעשה האל את הטוב בעיניו, וזה ייחשב לטוב גם על ידי יראיו. חלק רביעי סוגר את התפילה הקצרה הזאת – 'בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה'. חלק זה סוגר את כל שלוש התפילות המוצגות במדרש. יש בו הכרה בכך, שיש להכיר תודה לאל, על שהוא מקדיש לנו תשומת לב, ושומע לתפילתנו – כמו להדביק בול על מכתב, מתוך דאגה לכך, שהמכתב יגיע למענו.
הנוסח השני, של ר' אלעזר בר צדוק, מורכב משני חלקים, ובזאת הוא מתאים עצמו עוד יותר לנסיבות של הליכה בדרך מתוך חשש מסכנותיה: 'שְׁמַע צַעֲקַת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וַעֲשֵׂה מְהֵרָה בַּקָּשָׁתָן'. זה נוסח שונה לחלוטין בתוכנו. הוא נובע מתוך מצוקת היהודי, הקורא לאל לשמוע אותה, ולמלא את בקשתו. אם בתפילתו של ר' אלעזר הקודם היתה בקשה כללית מהאל, שיגרום לנו, למאמינו, נחת, הרי שכאן יש אמירה אחרת: שים לב, אלוהים, לכך שאני סובל ומאוים, ועשה משהו עבורי, שייטב מצבי. גם תפילה זו ננעלת בברכה 'בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה', מה שאומר, שנוסח זה כבר התחיל להיות שגור כפסוק מסיים לתפילות.
מסתבר, שנוסח שלישי של תפילה מקוצרת כבר החל להיות מקובל, עד כי הוא אינו מיוחס לחכם כלשהו, אלא ל'אחרים אומרים'. וזה הנוסח: 'צָרְכֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מְרֻבִּין, וְדַעֲתָן קְצָרָה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד צְרָכָיו, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה כְּדֵי מַחְסוֹרָהּ'. גם תוכן התפילה מעיד על כך, שהיא החלה משמשת כבר כתפילת רבים או כתפילה בעד רבים. המתפלל אומר, כי ידוע לי שישנם בקרב העם צרכים מרובים ושונים. הוא אינו מתפלל עבור עצמו בלבד, אלא עבור עם ישראל כולו. מה פירוש 'דעתן קצרה'? הפיוט האשכנזי 'מְרֻבִּים צָרְכֵי עַמְּךָ', הנאמר ביום הכיפורים, מבהיר למה הכוונה:
"מְרֻבִּים צָרְכֵי עַמְּךָ וְדַעְתָּם קְצָרָה,
מַחְסורָם וּמִשְׁאֲלותָם בַּל יוּכְלוּ לְסַפְּרָה,
נָא בִּינָה הֲגִיגֵנוּ טֶרֶם נִקְרָא,
הָאֵל הַגָּדול הַגִּבּור וְהַנּורָא".
הדעה ה'קצרה' היא הקושי של בני ישראל לבטא את מצוקותיהם ואת צרכיהם, אם משום הבושה, אם משום הקושי לבטא את המצוקה בשפה מליצית, אם משום הפחד מהאל. הפייטן מבקש מהאל להבין את מחשבותינו עוד טרם העלינו אותן על דל שפתינו.
אם כן, תפילה זו, הנוסח השלישי של התפילה המקוצרת, מעביר את האחריות לאל – תחילה להבין בעצמו מה כל אחד ואחד מאיתנו צריך, ואחר להתמסר לפתרון המצוקה האישית של כל אחד ואחד בנפרד. גם נוסח זה מסתיים ב-'בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה'.
בתקופת התנאים החלו להיווצר נוסחי תפילה מוכרים, ועדיין היה מקובל להציע נוסחים שונים. אין לי ספק, שהמתפלל הבוחר בעצמו את מילות התפילה שלו, יכול לחוש הזדהות רבה יותר עם המילים, ולא ליפול במלכודת הקריאה האוטומטית, המוכרת כל כך מהנעשה בבתי הכנסת של ימינו.