מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁפָּרַע רֹאשׁ הָאִשָּׁה בַּשּׁוּק. בָּאתָ (באה האישה) לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְחִיְּבוֹ לִתֵּן לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ: רַבִּי, תֵּן לִי זְמַן וְנָתַן לוֹ זְמַן. שְׁמָרָהּ עוֹמֶדֶת עַל פֶּתַח חֲצֵרָהּ, וְשִׁבֵּר אֶת הַכַּד בְּפָנֶיהָ, וּבוֹ כְּאִסָּר שֶׁמֶן. גִּלְּתָה אֶת רֹאשָׁהּ וְהָיְתָה מְטַפַּחַת וּמַנַּחַת יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ, הֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֵדִים וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: לְזוֹ אֲנִי נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז? אָמַר לוֹ: לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם! הַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, פָּטוּר, אֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בּוֹ, חַיָּבִים.
בבא קמא
גבר נכנס לעימות עם אישה בשוק. הדברים הגיעו לידי תגרת ידיים, והאיש פרע את ראש האישה. פריעת הראש היא מעשה מבייש ומשפיל. על נשים נאסר ללכת בציבור בראש פרוע, כלומר בשיער גלוי. נשים שעברו על איסור זה איבדו את זכותם לקבל את כתובתם בעת גירושין. פריעת הראש של האשה היא גם חלק מהטקס המשפיל הנערך לאישה החשודה בניאוף, האישה הסוטה. הרמב"ם מסכם את האיסור הזה במשנה תורה: לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש, אחת פנויה ואחת אשת איש. האישה הנפגעת לקחה את העניין לבית הדין, ורבי עקיבא חייב את האיש לשלם לאישה ארבע מאות זוז.
כמה זה ארבע מאות זוז? מצאנו בויקיפדיה:
יש עדות כי ״זוז״ היה שם כללי לכמה סוגים של מטבעות, הן של כסף והן של זהב, אולם ערכו של הזוז בתקופת המשנה היה רבע השקל המקראי (הסלע מזמן המשנה) כשוויו של יום עבודה. הזוז מופיע לעיתים קרובות במשנה. למשל במסכת כתובות נקבע ש"המשיא את בתו לא יפחות לה מחמישים זוז", ובמסכת פאה נקבע "מי שיש לו מאתיים זוז לא יטול לקט, שכחה, פאה ומעשר עני".
אם כן, הקנס שגזר ר' עקיבא על האיש היה גבוה מאד, והאיש ניסה להתחמק מהתשלום.
מה עשה אותו האיש? ביקש 'זמן' מבית הדין, כלומר ביקש דחייה של תשלום הקנס. חיפש האיש הזדמנות למצוא את האישה בפתח חצרה, הגיע עם כד של שמן משובח, ושבר אותו בפניה. האישה, שלא היתה משופעת בממון, חשבה לנצל את השמן שנותר בין שברי הכד, גילתה את שער ראשה (בפתח החצר, כלומר בפומבי ובפני אותו גבר), דלתה בכפות ידיה מן השמן ומרחה על השיער.
האיש המתוחכם לא שכח להביא עדים למעשה, ובא עמם לבית הדין, להעיד כי האישה גילתה בעצמה את שער ראשה בציבור. לדעת האיש – זו סיבה מספקת לפטור אותו מתשלום הקנס. אם האישה אינה חוששת לגלות את שער ראשה בציבור, מדוע חייב הוא לשלם לה על שבמהלך הקטטה שלהם נחשף אותו שיער?
ר' עקיבא אינו מתבלבל, והוא עונה לאיש: לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם! הַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, פָּטוּר, אֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בּוֹ, חַיָּבִים.
"לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם!" – לא הבאת כל טיעון רציני המבטל את הפסיקה שלי.
"הַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, פָּטוּר" – לא חסרים מקרים של אנשים הפוגעים לעצמם. באף אחד מהמקרים האלה, גם בכאלה האסורים על פי התורה, אין מטילים קנס על החובל עצמו. מוכר לנו המקרה הקיצוני של התאבדות. במקרה טראגי זה מענישה הקהילה את המתאבד בכך שאינה מתירה לקבור אותו בבית עלמין יהודי, והוא נקבר מחוץ לגדר; אך אם לא הצליח ניסיון ההתאבדות, אין האדם המסכן נלקח לבית דין, ואין מטילים עליו קנס כלשהו.
"אֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בּוֹ, חַיָּבִים" – ולעומת זאת, אם ראובן פגע בשמעון, יטיל עליו בית הדין עונש או קנס כספי.
הקלת ראש בהבדל הזה שבין אדם הפוגע בעצמו לאדם הבוחר לפגוע פגיעה דומה בזולתו, מוכרת לנו היטב מתחום אחר בחיי אדם. נשים היורדות לזנות פוגעות בעצמן ללא הרף. אין הדבר מקנה זכות לאנשים אחרים לפגוע בהן ולאנוס אותן. ואם נעמיק לחשוב על כך, גם איש המבקר אצל זונה וצורך את 'שרותיה', לוקח חלק בפגיעה בה, למרות שהיא לכאורה בחרה בעיסוק זה מרצונה. מי שאינו מבין זאת דומה לאותו אדם מהמדרש, שחשב שאם האישה פורעת את שערה בציבור, הרי הדבר מקנה לו את הזכות לפרוע את שערה בעצמו.
אם נניח לרגע לתחום הנשי, נגלה תחום נוסף, שבו יש הבדל גדול בין הפוגע בעצמו לפוגע בזולתו, תחום צריכת הסמים. הסוחר בסמים עובר עבירה גדולה בהרבה מהעבירה של צריכת סמים.