"כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ" (שמות כ"ג). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם, וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (מִשְׁלֵי ג' י"ז), כִּי כְּשֶׁיִּרְאֶה הָאוֹיֵב כִּי בָּאתָ וְעָזַרְתָּ לוֹ, יֹאמַר בְּלִבּוֹ: אֲנִי אָמַרְתִּי, כִּי זֶה אוֹיְבִי; חָס וְחָלִילָה, אִם הָיָה אוֹיְבִי, לֹא הָיָה עוֹזֵר לִי, אֲבָל הוּא אוֹהֲבִי, וַאֲנִי אוֹיְבוֹ בְּחִנָּם. אֵלֵךְ וַאֲפַיְּסֶנּוּ! הוֹלֵךְ אֵלָיו, וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם. עַל כֵּן אָמַר: "וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם".
מדרש אגדה לספר שמות
מה שאנו עושים בפועל מושפע במידה רבה ממה שאנו אומרים בלבנו, ואיש אינו שומע מלבדנו. התורה, בדרכה שלה, מקצרת פעמים רבות בדברים, ומשאירה לנו לתאר בדמיוננו את מחשבותיהם של האנשים הפועלים. הנה הטקסט המקורי מספר שמות:
כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה, הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ? עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.
כיצד נפרש את "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"? רש"י מציע ש'עזב' הוא במשמעות 'עזר'. לאבן עזרא יש פירוש מקורי יותר: 'חדל לך מעשות הדבר. והטעם חדל - שתעזוב הדבר לו לבדו. רק תתיר עמו הקשרים ותעזוב המשא, ויפול מזה הצד ומזה הצד, ויקום החמור'.
'מדרש אגדה' נכנס פנימה אל תוך נפש האדם, ומציע לנו פירוש אנושי להלכה היבשה מן התורה.
מדרש אגדה הוא חיבור מדרשי על חמישה חומשי תורה שהתפרסם לראשונה על ידי שלמה בובר בשנת תרנ"ד (1894) על סמך כתב יד נדיר שמצא בארם צובא (חלב) ונרכש על ידו. לדעת בובר, לנגד עיני המחבר עמדו פירוש רש"י על התורה ובו אמרותיו של רבי משה הדרשן, מדרש לקח טוב וכן מדרשים וספרים נוספים. ככל הנראה חי עורכו של המדרש במאות ה-12 או ה-13.
ומה אומר 'מדרש אגדה'? המפגש עם חמורו של אדם, השרוי עמך במריבה, מישהו השנוא עליך, והחמור כורע תחת נטל משאו בדרך, ואינו יכול להתרומם, ובעליו אינו עמו, מפגש זה מזמן לך את מה שהנך זקוק לו יותר מכל, הזדמנות לפיוס עם אותו אדם. החמור חסר אונים, ואם לא יעזרו לו ויפרקו את המטען מעל גבו, יגווע וימות, שכן בעליו אינו נמצא עמו. אם תפרוק את המטען בעצמך, יהיה זה גם מתוך חמלה ליצור החי הסובל, וגם מתוך נכונות לעזור לבעל החמור, שאינו יודע על מצוקת הבהמה שלו. הדבר ייעשה בלי שתציב דרישה כלשהי לגמול על מעשך. בעל החמור יוכל לראות אותך בעיניים אחרות, כאדם בעל רגשי חמלה, שאינו עושה חשבונות במקרה חירום שכזה. מערכת היחסים בין שניכם, שנפגמה בעבר מסיבה כלשהי, יכולה לקבל כעת תפנית חיובית.
האם המעשה יוביל בהכרח לפיוס? כמובן שלא, אבל אם גם בעל החמור כבר מחכה להזדמנות לפיוס, הוא ייקח את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים.
נוסיף עוד הערה לגבי תרבות, המקיימת נורמה כזאת, של "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ". אחד הערכים המרכיבים תרבות זו הוא המודעות לצרכיהם של בעלי החיים הנמצאים בבעלותנו. גם אם ראובן מסוכסך עם שמעון, אין חמורו של ראובן או של שמעון צריך לסבול בשל כך. להפך, הדאגה המשותפת לשלומן של חיות המשק יכולה לאחד לבבות.
ואיך מתחבר "וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" לענייננו? אם כל נתיבותינו שלום, משמע שערך השלום גדול מאד בתרבותנו, ומעשה ההתפייסות מרבה שלום בעולם. נוסיף עוד, כי נתיב הוא דרך, והחמור כורע תחת משאו בדרך , ואולי גם לכך נתכוון מדרש אגדה.