שְׁפִיכוּת דָּמִים עַצְמָהּ, מִנַּיִן לָנוּ שֶׁיֵּשׁ לִמְסֹר נַפְשׁוֹ וְלֹא לִשְׁפֹּךְ דָּם? סְבָרָא הוּא שֶׁאֵין יִתְרוֹן לְנֶפֶשׁ עַל נֶפֶשׁ. כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ אָדָם שֶׁבָּא לִפְנֵי רָבָא, וְאָמַר לוֹ: מוֹשֵׁל כְּפָרִי אָמַר לִי: לֵךְ, הֲרֹג אֶת פְּלוֹנִי, וְאִם לֹא - אֶהֱרֹג אוֹתְךָ. אָמַר לוֹ רָבָא: שֶׁיַּהַרְגוּךְ וְלֹא תַּהֲרֹג. מָה רָאִיתָ שֶׁדָּמְךָ שֶׁלְּךָ אָדֹם, חָשׁוּב יוֹתֵר? שֶׁמָּא דָּמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם אָדֹם יוֹתֵר, שֶׁאֵין הַפְקָעָה וְהֶתֵּר שֶׁל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ חָל, כַּאֲשֶׁר עַל יְדֵי כָּךְ הוּא מְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחֶרֶת.
בבלי פסחים
התלמוד מציג לנו כמה דילמות הקשורות בפיקוח נפש. לפנינו אחת מהן. היא אינה זהה ל'הַקָּם לְהָרְגְּךָ, הַשְׁכֵּם לְהָרְגּוֹ'. מישהו בעל סמכות מטיל עלינו צו נורא – להרוג מישהו אחר, וָלֹא – יהרוג אותנו אותו מושל, והוא מסוגל לכך. האם איום זה בהריגתנו מספק לנו צידוק מוסרי לרצח שאנו מְצֻוִּים לבצע? התשובה של רבא פסקנית: לא! והוא מנמק: בהסכמתך לרצוח בפקודה, מתוך כוונה להציל את חייך שלך, אתה, למעשה, לוקח על עצמך את האחריות לקביעה, שחייך שלך קודמים לחיי זולתך, ואין דבר פסול יותר מזה.
דילמה תלמודית נוספת, הקשורה בפקוח נפש, מציע לנו התלמוד הבבלי בבבא מציעא:
שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וּבְיַד אֶחָד מֵהֶן קִיתוֹן שֶׁל מַיִם. אִם שׁוֹתִין שְׁנֵיהֶם, מֵתִים, וְאִם שׁוֹתֶה אֶחָד מֵהֶן, מַגִּיעַ לְיִשּׁוּב. דָּרַשׁ בֶּן פְּטוּרָא: מוּטָב שֶׁיִּשְׁתּוּ שְׁנֵיהֶם וְיָמוּתוּ, וְאַל יִרְאֶה אֶחָד מֵהֶם בְּמִיתָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. עַד שֶׁבָּא ר' עֲקִיבָא וְלִמֵּד: "וְחַי אָחִיךָ עִמָּךְ", חַיֶּיךָ קוֹדְמִים לְחַיֵּי חֲבֵרְךָ.
כאן מופיעות שתי דעות מנוגדות בדילמה הנוראה הזאת. בן פטורא סבור היה, אולי מאותו נימוק של המדרש הקודם, שאין עדיפות לחייו של האחד על חיי זולתו, ומכאן שאין על המחזיק בקיתון המים להציל את נפשו על חשבון חברו, ומוטב ששניהם ימותו. בא ר' עקיבא ומלמד (האם הניסוח מרמז על כך, שדעת ר' עקיבא נתקבלה?), שאם בידך להציל את נפשך, עשה זאת, אפילו במחיר התעלמות מהסיכוי שחברך ימות בשל כך. על פי שיטת בן פטורא, יצילו השניים את נפשם לעוד שעה קלה, ויתכן שבמשך אותה שעה קלה תגיע הישועה... שיטת ר' עקיבא מזמינה התכתשות נואשת על קיתון המים, וחייו של האלים יותר יינצלו. מה לימד אותנו ר' עקיבא?
דיון פילוסופי ברמה אקדמית בדילמה הנוראה הזאת מציג בפנינו בן דודי, פרופ' דוד הד, במאמרו 'החיים קודמים למוסר'. בהקלדת כותרת זו בגוגל תמצאו את המאמר המרתק. כמו שדוד הד מבין את המצב, קיתון המים מצוי בידיו של האחד מהשניים, והוא המתלבט אם לחלוק את המים שלו עם חברו, או לא.