בּוֹא וּרְאֵה, כָּל בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדושׁ־בָּרוּךְ־הוּא לוֹוִין זֶה מִזֶּה: הַיּוֹם לוֹוֶה מִן הַלַּיְלָה, וְהַלַּיְלָה מִן הַיּוֹם – וְאֵין דָּנִים זֶה עִם זֶה כְּמוֹ הַבְּרִיּוֹת. הַלְּבָנָה לוֹוָה מִן הַכּוֹכָבִים, וְהַכּוֹכָבִים מִן הַלְּבָנָה; הָאוֹר לוֹוֶה מִן הַשֶּׁמֶשׁ, וְהַשֶּׁמֶשׁ מִן הָאוֹר; הַשָּׁמַיִם לוֹוִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ מִן הַשָּׁמָיִם; הַחָכְמָה לוֹוָה מִן הַבִּינָה, וְהַבִּינָה מִן הַחָכְמָה; הַחֶסֶד לוֹוֶה מִן הַצְּדָקָה, וְהַצְּדָקָה מִן הֶחָסֶד; הַתּוֹרָה לוֹוָה מִן הַמִּצְווֹת, וְהַמִּצְווֹת מִן הַתּוֹרָה. בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדושׁ־בָּרוּךְ־הוּא לוֹוִין זֶה מִזֶּה, וּמְשַׁלְּמִין זֶה לָזֶה – וּבָשָׂר־וָדָם לוֹוֶה מֵחֲבֵרוֹ, וּמְבַקֵּשׁ לְבָלְעוֹ בְּרִבִּית וּבְגָזֵל.
הַנּוֹטֵל רִבִּית, אוֹמֵר לְהַקָּדושׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לָמָה אֵין אַתָּה נוֹטֵל מֵעוֹלָמְךָ שָׂכָר, שֶׁהַבְּרִיּוֹת בְּתוֹכוֹ? שְׂכַר הָאָרֶץ שֶׁאַתָּה מַשְׁקֶה, שְׂכַר הַצְּמָחִים שֶׁאַתָּה מַעֲלֶה, שְׂכַר הַמְּאוֹרוֹת שֶׁאַתָּה מֵאִיר, שְׂכַר הַנְּשָׁמָה שֶׁנָּפָחְתָּ, שְׂכַר הַגּוּף שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵר. אָמַר הַקָּדושׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רְאוּ כַמָּה הִלְוִיתִי, וְאֵינִי נוֹטֵל רִבִּית, וְכַמָּה הִלְוְתָה הָאָרֶץ, וְאֵינָהּ נוֹטֶלֶת רִבִּית, אֶלָּא אֲנִי נוֹטֵל אֶת הַקֶּרֶן שֶׁהִלְוֵיתִי, וְהִיא נוֹטֶלֶת אֶת שֶׁלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר נְתָנָהּ”.
תנחומא משפטים עפ"י ספר האגדה
'בָּשָׂר־וָדָם לוֹוֶה מֵחֲבֵרוֹ, וּמְבַקֵּשׁ לְבָלְעוֹ בְּרִבִּית וּבְגָזֵל' – הלוואה בריבית היא המצאה אנושית, שלא קיבלה השראה מהטבע. אדם נותן מכספו לחברו בתנאי, שהכסף יוחזר עם ריבית כמוסכם. מי שיש לו כסף פנוי יכול לעשות רווחים על חשבון מי שדחוק בכסף, והוא זקוק להלוואה מיידית. ישנן עסקאות כאלה, הטובות לשני הצדדים, ללווה ולמלווה. הלווה משקיע בעסק, שהוא יודע שיניב לו רווחים גבוהים, שיאפשרו לו גם להחזיר את ההלוואה, גם לשלם את הריבית, ועוד להרוויח מהעסק. המלווה לוקח סיכון מסוים בשל האפשרות, שהלווה לא יצליח להחזיר את ההלוואה, ומקבל את כספו במועד מאוחר יותר בתוספת של רווח נקי – הריבית, שלא טרח עליה כלל. אך ישנן עסקאות אחרות, המסתיימות בכי רע: הלווה מסתבך, ואינו מצליח להשיב את ההלוואה. הריבית תופחת, ומצבו רע משהיה קודם לכן. כאשר אדם מצוי במצוקה כלכלית גדולה, הוא מתפתה גם להלוואות בריבית מופרזת, מה שמסכן עוד יותר את היכולת שלו להשלים את העסקה, ומדרדר אותו להשתעבדות לבעלי ממון אלימים ומסוכנים. זה הרקע ליחסם השלילי של חז"ל לאותה תופעה מוכרת של עסקאות הלוואה בריבית, שמביאות לפעמים לתוצאות טרגיות, ועל כן הן מכונות 'גזל'.
במדרש יפהפה מתארים חז"ל את האלטרנטיבה, הקיימת בטבע תחת כנפי השכינה. הטבע הוא מערכת של נתינה ולקיחה מתמידות, ואין ישות בטבע, הנותנת בתנאי שתקבל בחזרה יותר.
'הַיּוֹם לוֹוֶה מִן הַלַּיְלָה, וְהַלַּיְלָה מִן הַיּוֹם' התארכות היום על חשבון התקצרות הלילה בשלושת החודשים ניסן-אייר-תמוז והתארכות הלילה על חשבון היום בשלושת החודשים הבאים – הן חלק מההרמוניה של הטבע. מה שלווה היום מן הלילה יוחזר בהמשך, אך ללא משא ומתן עסקי וללא ריבית.
'הַשָּׁמַיִם לוֹוִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ מִן הַשָּׁמָיִם' – העננים הם אוצרות המים שמלווה הארץ לשמים. הגשם הוא החזר ההלוואה מן השמים לארץ. זה ביטוי יפה מאד למחזור המים בטבע. כבר חז"ל הבחינו בכך, שמדובר במחזוריות, שהגשמים היורדים על הארץ אינם באים ממאגרים שמימיים, העלולים להתרוקן פעם, כי אם ממה שהארץ מחזירה לשמים באידוי המים.
'הַחֶסֶד לוֹוֶה מִן הַצְּדָקָה, וְהַצְּדָקָה מִן הֶחָסֶד' – האם אין זהות בין החסד לצדקה? למה הכוונה? החסד הוא הרגש החיובי הממלא אותנו ביחס לזולת ולצרכיו. יש שיקראו לו 'חמלה'. החסד הוא המניע למעשה הצדקה, שהיא הנתינה לנצרך. נתינה זו מעצימה את רגש החסד. זה מה שאנו מקבלים בחזרה. הנצרך, האומר לנו 'זְכֵה עִמִּי', מודיע לנו, שכאשר הוא מקבל, הוא גם נותן לנו משהו בחזרה. תודתו ורווחתו מחזקים את לבנו ברגשות חסד וחמלה.
הדוגמה האחרונה נלקחת, כמובן, ממערכות היחסים האנושיות בחברה שלנו, ובכל זאת אומרים חז"ל: 'בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדושׁ־בָּרוּךְ־הוּא לוֹוִין זֶה מִזֶּה, וּמְשַׁלְּמִין זֶה לָזֶה – וּבָשָׂר־וָדָם לוֹוֶה מֵחֲבֵרוֹ, וּמְבַקֵּשׁ לְבָלְעוֹ בְּרִבִּית וּבְגָזֵל'. דווקא דוגמה זו ממחישה לנו את האידיאל החז"לי – שגם מערכות היחסים בחברה האנושית ישובו להיות חלק מההרמוניה של הטבע.
האדם, שהתרחק מאד מלהרגיש שהוא חלק מהטבע, תמה על כך, שבטבע אין הנתינה והלקיחה מלוות בעסקאות כלכליות, והוא מפנה את התמיהה הזאת לאלוהים. תשובתו של אלוהים מבקשת להחזיר את האדם למקורו כחלק ממערכת הטבע. אלוהים מזכיר לאדם, כי הארץ נתנה לו את גופו החומרי, וכי אלוהים נתן לו את הנשמה. במותו – יוחזר הכל, וללא ריבית, למי שנתן: הגוף יוחזר לאדמה, והנשמה – לאלוהים. כל העושר שצבר האדם בחייו או החובות הענקיים שרובצים עליו ביום מותו – כל זה אינו מעניין, לא את האל ולא את האדמה. הם לוקחים בחזרה את מה שנתנו.