אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם: בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה שֶׁתְּהֵא הַמִּשְׁנָה בִּכְתָב, וְצָפָה הקב"ה שֶׁהָאֻמּוֹת עֲתִידִין לְתַרְגֵּם אֶת הַתּוֹרָה, וְלִהְיוֹת קוֹרְאִים בָּהּ יְוָנִית, וְאוֹמְרִים: אֵין הֵם (הַיְּהוּדִים) יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֹשֶׁה, עֲתִידִין הָאֻמּוֹת לִהְיוֹת אוֹמְרִים: אָנוּ הֵם יִשְׂרָאֵל, אָנוּ הֵם בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: אָנוּ הֵם בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם, וְעַכְשָׁו הַמֹּאזְנַיִם מְעֻיָּן. אָמַר הקב"ה לָאֻמּוֹת: מָה אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁאַתֶּם בָּנַי? אֵינִי יוֹדֵעַ, אֶלָּא מִי שֶׁמִּסְּטִירִין שֶׁלִּי בְּיָדוֹ, הוּא בְּנִי. אָמְרוּ לוֹ: וּמָה הֵם מִסְּטִירִין שֶׁלְּךָ? אָמַר לָהֶם: זוֹ הַמִּשְׁנָה, וְהַכֹּל הֵיאַךְ לִדְרֹשׁ. אֶלָּא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בֵּי רַבִּי שָׁלוֹם: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? שֶׁתְּהֵא הַמִּשְׁנָה בִּכְתָב? וּמָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לָאֻמּוֹת? מִנַּיִן שֶׁכָּךְ הוּא אוֹמֵר: "אֶכְתֹּב לְךָ רֻבֵּי תּוֹרָתִי" (הוֹשֵׁעַ ח' י"ב), שֶׁאִם הָיְתָה הַמִּשְׁנָה בְּיַד הָאֻמּוֹת אִם כֵּן , "כְּמוֹ זָר נחשבו" (שם).
פסיקתא רבתי
האם טקסט שבעל פה נחות מטקסט שבכתב? המדרש שלפנינו אומר שלא. ר' יהודה בר שלום, מאמוראי ארץ ישראל, חי כבר אחרי חתימת המשנה, אבל גם לאחר שנחתמה, עדיין לא הועלתה על הכתב, פעולה שנעשתה דורות לאחר מכן.
על פי מסורת חז"ל, שיצרו את התורה שבעל-פה, אלוהים נתן למשה לא רק את התורה שבכתב, אלא גם את זו שבעל-פה. אמונה זו נועדה לחזק את חשיבותה של זו, למרות ההבחנה הברורה בין דברים דאורייתא לדברים דרבנן, הלא הם דבריהם של התנאים, יוצרי התושבע"פ. אם כן, מדוע נתן הקב"ה חלק מתורתו בכתב וחלק ממנה בע"פ? רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם נותן לשאלה זו תשובה מקורית.
משה, כמו איש עסקים טוב, ביקש מאלוהים לקבל את הכל בכתב. מי יודע מה יקרה בעתיד? אולי מישהו יטיל ספק בסחורה, וטוב יהיה אם בידי ישראל יהיו מסמכים כתובים. אלוהים צפה למרחוק, וידע שיבוא יום, שהגויים, שיחזיקו כבר בתורה המתורגמת ליוונית (עניין שחכמינו היו חלוקים לגבי החכמה שבמעשה התרגום), יסיקו את המסקנה, שזו אינה תורת ישראל בכלל. החליט אלוהים להסתיר חלק מתורתו מפני הקוראים הערלים, במה שהוא קורא לו 'מסטירין'.
מהם המסטירין של הקב"ה? את התשובה נמצא באתר של האקדמיה ללשון העברית:
"מִסְתּוֹר ומִסְתָּר הם מקומות מחבוא, אך בנסמך־רבים הם מציינים גם דברים נעלמים שקשה להגיע לחִקְרָם, כגון 'מסתורי החלל', 'מִסְתְּרֵי המדע'. שימוש זה מושפע מן הדמיון למילה היוונית mysterion , שנכנסה ללשון חז"ל ומופיעה שם הן בכתיבים שונים: מסטירין, מסטורין, מסתורין ועוד. הכתיב בתי"ו נוצר בשל קרבת הצליל והמשמעות לשורש סת"ר העברי, וכתיב זה הוא הרווח בימינו."
סודותיה החשובים ביותר של תורת ה' כמוסים באותם מסטירין, הלא היא המשנה. רק על פי סודות אלה יכול אדם לפרש כהלכה את דברי התורה הכתובה.
וכמו במדרשים רבים, גם במדרש שלפנינו מקנח רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם בפסוק מקראי. הפסוק הפעם נלקח מספר הושע, התוקף בחריפות את תושבי ממלכת ישראל:
"אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי, כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ". (הושע ח').
הפסוק חידתי למדי, וזה בהחלט מתאים למדרש. את פשט הפסוק מנסה רש"י להסביר כך:
"אכתוב וגו' - ר"ל על ידי הנביאים, שאני שולח עליהם בכל יום להזהירם על הדברים הגדולים והנכבדים שבתורתי, כאילו אני כותב אותם להם לבל ישכחו מה, אבל בעיניהם יֵחָשבו, כאלו הם דברי זר, אשר לא ידעוהו מעולם, כי מהרו שכחו".
והנה הדרש של רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם: " אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי" – אלוהים מחליט למסור בכתב רק את רובי תורתו, ולא את כולה, שכן אם יהיה הכל כתוב, יגידו אומות העולם, הזָרים, שהתורה היא שלהם, כלומר – "כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ".
וזה ההבדל בין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה. את הפירוש הנכון, לכאורה, לפסוק מהושע, ניתן לדלות רק מתוך המסתורין, הלא היא חכמתם של חז"ל!