ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מָצָא אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, כְּשֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל פֶּתַח מְעָרַת הַקְּבוּרָה שֶׁל ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי. אָמַר לוֹ: הַאִם אֶזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לוֹ: אִם יִרְצֶה אָדוֹן זֶה (הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא). אָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שְׁנַיִם רָאִיתִי, אֲנִי וְאֵלִיָּהוּ, וְקוֹל שְׁלֹשָׁה שָׁמַעְתִּי, שֶׁאַף שְׁכִינָה הָיְתָה שָׁם, וּכְלַפֶּיהָ אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: "אִם יִרְצֶה אָדוֹן זֶה".
אָמַר לוֹ לְאֵלִיָּהוּ: מָתַי יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ? אָמַר לוֹ: לֵךְ שְׁאַל אוֹתוֹ עַצְמוֹ. שָׁאַל ר' יְהוֹשֻׁעַ: וְהֵיכָן הוּא יוֹשֵׁב? אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: עַל פֶּתַח הָעִיר רוֹמִי. שְׁאָלוֹ: וּמָה סִימָנוֹ, שֶׁאֵדַע שֶׁמָּשִׁיחַ הוּא? עָנָה לוֹ: יוֹשֵׁב הוּא בֵּין עֲנִיִּים סוֹבְלֵי חֳלָאִים, וְכֻלָּם מַתִּירִים תַּחְבּוֹשׁוֹת, וְקוֹשְׁרִים בְּפַעַם אַחַת, אֲבָל הוּא מַתִּיר תַּחְבֹּשֶׁת אַחַת וְקוֹשֵׁר אַחַת. אָמַר: שֶׁמָּא יִצְטָרְכוּ אוֹתִי לִגְאוּלָּה, וְאָז שֶׁלֹּא אֶתְעַכֵּב, עַד שֶׁאֶחְבֹּשׁ אֶת כָּל פְּצָעַי.
הָלַךְ אֵלָיו, וְאָמַר לוֹ ר' יְהוֹשֻׁעַ לַמָּשִׁיחַ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמוֹרִי! אָמַר לוֹ הַמָּשִׁיחַ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ בֶּן לֵוִי! אָמַר לוֹ ר' יְהוֹשֻׁעַ: מָתַי יָבוֹא אֲדוֹנִי? אָמַר לוֹ: הַיּוֹם. לְאַחַר זְמַן בָּא ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֵצֶל אֵלִיָּהוּ. אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: מָה אָמַר לְךָ הַמָּשִׁיחַ? עָנָהוּ שֶׁאָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ בֶּן לֵוִי. אָמַר לוֹ: עַל יְדֵי כָּךְ הִבְטַחְתָּ לְךָ וּלְאָבִיךָ, שֶׁאַתֶּם מַגִּיעִים לְעוֹלָם הַבָּא, שֶׁבִּשְּׂרוֹ בְּשָׁלוֹם נִצְחִי. אָמַר לוֹ ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְאֵלִיָּהוּ: שִׁקֵּר בִּי הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהֲרֵי אָמַר לִי: הַיּוֹם אֲנִי בָּא, וְלֹא בָּא. אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: כָּךְ אָמַר לְךָ: "הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ" (תְּהִלִּים צ"ה, ז').
בבלי סנהדרין
מדרש זה הנחיל לנו את התמונה המופלאה של המשיח, היושב כקבצן בשערי רומי, ומטפל בתחבושות שעל פצעיו. על מדרש זה נוצרו הרבה אגדות, שבכולן מופיע המשיח בלבוש של איש עני וחולה, אולי מתוך כוונה לומר לנו, שכל אדם שאנו פוגשים סביבנו יכול להיות המשיח, וכל רגע יכול להיות רגע הגאולה.
גם אליהו הנביא מופיע באגדות בתחפושות של אנשים פשוטים, וכאן, במדרש הזה, מככבים שניהם בסיפור אחד.
ר' יהושע בן לוי (או בקיצור ריב"ל) עצמו לא היה קוטל קנים. הוא היה מראשוני אמוראי ארץ ישראל, הכיר את ר' יהודה הנשיא, היה אדם אמיד, דרשן ומספר אגדות, עסק בצרכי ציבור, לימד חולים קשים ומדבקים ונלחם במינים. עליו מספר התלמוד, שהיה אחד מתשעה שזכו להיכנס בחייהם לגן-העדן.
במפגש שלו עם אליהו הנביא ליד מערת הקבורה של ר' שמעון בר יוחאי משתתף גם הקב"ה, אם כי ריב"ל אינו רואה אותו, ורק שומע את קולו. ריב"ל שואל את אליהו אם יזכה לעולם הבא. אליהו אינו מתחייב, אבל אומר כי אם 'אדון זה' ירצה בכך – זה יקרה. ריב"ל מבין ש'אדון זה' הוא אדון עולם. הוא אמנם שומע משהו, המעיד על נוכחותו של אדון זה במפגש הפסגה הזה, אבל אינו זוכה לתשובה בעניין עליו שאל.
ריב"ל מנצל את ההזדמנות הנדירה, ושואל את אליהו שאלה נוספת: מתי יבוא משיח? אליהו, הידוע כמי שמתרץ קושיות ובעיות, אינו נענה לאתגר הפעם, והוא מתחמק פעם נוספת: לך ושאל אותו בעצמך. הוא מגלה לר' יהושע כי המשיח כבר כאן, בעולמנו, אך הוא אינו עסוק עדיין בענייני גאולה, אלא יושב בשערי רומי דווקא. ר' יהושע מבין, כי לא כל אחד יכול לזהות את המשיח האינקוגניטו. לפני שערי רומי, כמו לפני שערי כל עיר גדולה, יושבים המון אנשים, ואיך יזהה את המשיח? אליהו מתרצה, ומגלה לריב"ל כי המשיח נמצא שם בקרב העניים והחולים המתקבצים שם מדי יום. יתכן שאלה נדחים על ידי שומרי השער, שאינם מתירים להם להיכנס. ואיך יזהה ריב"ל את האחד והיחיד בקרב כל המסכנים האלה? כל הפצועים והחולים מתירים מדי פעם את כל התחבושות שעל פצעיהם כדי לאוורר את הפצעים, ואחר חוזרים וחובשים אותן, והמשיח – הוא חי כל רגע את האפשרות שזמן הגאולה יגיע במסרון מהשמיים, ועל כן מנהגו שונה מעט: הוא מתיר תחבושת אחת בכל פעם, חובש את הפצע מחדש, ורק אז מתיר תחבושת אחרת. כך יוכל בכל רגע להיענות להקפצה ולצאת לדרך הגאולה.
התמונה מביכה ומוזרה. אנו מקבלים מבט ארוך וממושך אל קבוצת מוכי גורל אלה ואל הדרך בה הם מטפלים בפצעיהם הכואבים. מתוך תמונה זו יבקע אותו רגע אגדי של תחילת הגאולה.
הולך ר' יהושע לרומי. באגדות זה מתרחש כאילו היה הדבר בימינו, בטיסה מהירה מנתב"ג לרומא, ואכן, הוא מזהה את המשיח ונכנס עמו בדברים. הוא מברכו ב'שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמוֹרִי!', ונענה ב'שָׁלוֹם עָלֶיךָ בֶּן לֵוִי'. במענהו של המשיח חבויה התשובה לשאלתו הראשונה של ריב"ל את אליהו – האם יזכה לעולם הבא. 'שלום עליך' אינה ברכת שלום סתם. זו הבטחה לשלום נצחי, כלומר לעולם הבא. פנייתו של המשיח אל ריב"ל בכינוי 'בן לוי' מעידה, לדעת אליהו, על כך שהבטחה זו כוללת גם את אביו, לוי. לשאלתו של ריב"ל 'מָתַי יָבוֹא אֲדוֹנִי?' עונה לו המשיח: 'הַיּוֹם'. ריב"ל מופתע, שכן בערבו של יום, לאחר שנחת בנתב"ג שוב, ושב אל אליהו, הוא נבוך מול העובדה, שהמשיח עדיין לא בא, ואפילו לא טילפן, למרות שאמר: 'היום'. את הקושיה הזאת מתרץ אליהו, המומחה לתירוץ קושיות ובעיות, באומרו, שהמשיח ציטט מתוך פסוק מתהלים: "הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ", כלומר – לו הייתם שומעים בקולי, עם ישראל, היה המשיח כבר בא...