"וְדָרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" (פ' בָּלָק) - תַּנָּא מִשּׁוּם רַבָּנָן: שָׁבוּעַ שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה אֵין בָּהּ מָזוֹן כָּל צָרְכָהּ, שְׁנִיָּה חֲצִי רָעָב מִשְׁתַּלְּחִין, שְׁלִישִׁית רָעָב גָּדוֹל, בָּרְבִיעִית לֹא רָעָב וְלֹא שֹׂבַע, בַּחֲמִישִׁית שֹׂבַע גָּדוֹל, וְיִצְמַח כּוֹכָב מִמִּזְרָח, וְהוּא כּוֹכָבוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וְהוּא עוֹשֶׂה בְּמִזְרָח ט"ו יוֹם, וְאִם הֶאֱרִיךְ הוּא לְטוֹבָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שִׁשִּׁית קוֹלוֹת וּשְׁמוּעוֹת, הַשְּׁבִיעִית מִלְחָמוֹת, וּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית יְצַפֶּה לְמָשִׁיחַ. וְיִתְגָּאוּ בְּנֵי מַעֲרָב, וְיָבוֹאוּ, וְיַחֲזִיקוּ מַלְכוּת בְּלֹא אַפְסַיִם, וְיָבֹאוּ עַד מִצְרָיִם וְיִשְׁבּוּ כָּל הַשְּׁבִיָּה. וּבַיָּמִים הָהֵם יָקוּם מֶלֶךְ עַז פָּנִים עַל עַם עָנִי וְדָל (דָּנִיֵּאל י"א), וְהוּא מַחֲזִיק מַלְכוּת בַּחֲלַקְלָקוֹת, וְעַל אוֹתוֹ הַזְּמַן אָמַר יְשַׁעְיָה (כ"ו): "לֵךְ, עִמִּי, בּוֹא בַּחֲדָרֶיךָ" וְגוֹ'. אָמְרוּ חֲכָמִים, רַבִּי חַיָּא צִוָּה לְדוֹרוֹ: כְּשֶׁתִּשְׁמְעוּ שֶׁעָמַד מֶלֶךְ עַז פָּנִים לֹא תֵּשְׁבוּ שָׁם, שֶׁהוּא גּוֹזֵר כָּל מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: "אֶחָד" הוּא אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, יַהֲרֹג, וְהוּא אוֹמֵר: נִהְיֶה כֻּלָּנוּ לָשׁוֹן אֶחָד וְאֻמָּה אַחַת, וְהוּא מְבַטֵּל זְמַנִּים וּמוֹעֲדִים וְשַׁבָּתוֹת וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, וּמְבַטֵּל תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: " וְיִסְבַּר, לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת, וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ, עַד-עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן." (דָּנִיֵּאל ז), "עִדַּן שָׁנָה עִדָּנִין תַּרְתֵּי וּפְלַג עִדַּן חֲצִי שָׁנָה". אָמְרוּ לוֹ: מָרִי, לְהֵיכָן נִנָּצֵל? אָמַר לָהֶם: לַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה" (יוֹאֵל ג'), "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ" (עוֹבַדְיָה א').
"וּמַחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב", אָמַר ר' הוּנָא בְּשֵׁם ר' לֵוִי: מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְקֻבָּצִין בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן, וְיִצְפֶּה עֲלֵיהֶם שָׁם מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מִתּוֹךְ הַגָּלִיל, וְהֵם עוֹלִים מִשָּׁם, וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ לִירוּשְׁלֶם, לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ" (דָּנִיֵּאל י"א), וְהוּא עוֹלֶה וּבוֹנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּמַקְרִיב קָרְבָּנוֹת, וְהָאֵשׁ יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם, וְהוּא מוֹחֵץ כָּל אוּמוֹת הָעוֹלָם, וְיָבֹא עַל אֶרֶץ מוֹאָב, וְהוֹרֵג אֶת חֶצְיָהּ, וְהַשְּׁאָר הוּא שׁוֹבֶה אוֹתוֹ בִּשְׁבִיָּה, וּמַעֲלִים לוֹ מַס, וְעוֹשֶׂה בָּאַחֲרוֹנָה שָׁלוֹם עִם מוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת מוֹאָב" (יִרְמְיָה מ"ח), וְיֵשְׁבוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה לָבֶטַח, אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים, וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם. וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת, שֶׁהוּא מְקַרְקֵר כָּל או"ה (אוּמוֹת הָעוֹלָם) שֶׁנִּקְרָאִים בְּשֵׁם שֵׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר" (בְּרֵאשִׁית ד'). וְאַחֲרֵי כָּל זֹאת שׁוֹמֵעַ גּוֹג וּמָגוֹג, וְעוֹלֶה עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אָרֶץ, וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יַחַד, עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ" (תְּהִלִּים ב'), וְהוּא נִכְנָס וְהוֹרֵג אוֹתוֹ בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה עֵת צָרָה" (דָּנִיֵּאל י"ב), וְיִשְׂרָאֵל רוֹאִים כָּךְ, וְאוֹמְרִים: אָבַד מָשִׁיחַ מִמֶּנּוּ, וְשׁוּב לֹא יָשׁוּב מָשִׁיחַ אַחֵר, וְסוֹפְדִים עָלָיו אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִד לְבָד" (זְכַרְיָה י"ב), והקב"ה יוֹצֵא וְנִלְחַם עִמָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּצֵא ה', וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, וְהֶהָרִים יָמוּשׁוּ, וְהַגְּבָעוֹת תִּמֹּטְנָה, וְהַר הַזֵּיתִים יִבָּקַע מֵחֶצְיוֹ (שָׁם), והקב"ה יוֹרֵד עָלָיו, וְיִשְׂרָאֵל נָסִים וְנִמְלָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנַסְתֶּם גֵּיא הֲרֵי" (שָׁם), וְשָׁם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה, וְיִשְׂרָאֵל גּוֹלִים אַחַ"כּ לְמִדְבְּרֵי אַגָּמוֹת, לִרְעוֹת בִּמְלוּחִים שָׁרְשֵׁי רְתָמִים מ"ה יוֹם, וְעַנְנֵי כָּבוֹד מַקִּיפִין אוֹתָם, וְשָׁם יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ נֶחְבָּאִים, וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ הִרְהוּר רַע עַל הקב"ה, הָעֲנָנִים מַשְׁלִיכִין אוֹתוֹ, ואו"ה הוֹרְגִין אוֹתוֹ. וּמִיִּשְׂרָאֵל הַרְבֵּה יֵצְאוּ אֶל או"ה, וְאוֹתָם לֹא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק עִם יִשְׂרָאֵל לעוה"ב, אֲבָל אוֹתָם הָעֲתִידִים לְהִתְעַנּוֹת בִּמְלוּחִים מ"ה יוֹם, לְקֵץ מ"ה יוֹם בַּת קוֹל אוֹמֶרֶת לָהֶם: רְדוּ לְבָבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָאתָ עַד בָּבֶל, שָׁם תִּנָּצְלִי" (מִיכָה ד'), וּבַת קוֹל מְפוֹצֶצֶת שֵׁנִית: לְכוּ לֶאֱדוֹם, וַעֲשׂוּ שָׁם נִקְמָתִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַתִּי נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל" (יְחֶזְקֵאל כ"ה), וְיִשְׂרָאֵל בָּאִין לְרוֹמִי, וּבַת קוֹל יוֹצֵאת שְׁלִישִׁית עָשׂוּ בָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ, וְהֵם סוֹבְבִים אֶת הָעִיר וְתוֹקְעִים בְּשׁוֹפָרוֹת, וּבְפַעַם הַשְּׁבִיעִית מְרִיעִים תְּרוּעָה – 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אחד', וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר, וְהֵם נִכְנָסִים בְּתוֹכָהּ, וּמוֹצְאִין אֶת בַּחוּרֶיהָ מֵתִים בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ" וְגוֹ' (יִרְמְיָה מ"ט), ואח"כ הֵם קוֹבְצִים אֶת כָּל שְׁלָלָהּ, וְיִשְׂרָאֵל מְבַקְשִׁים אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם, וּמִיָּד נִגְלֶה אֲלֵיהֶם מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: אֲנִי הוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהֱיִיתֶם מְחַכִּים עָלָיו, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: שְׂאוּ אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב, וְהֵם נוֹשְׂאִים אוֹתָם, וְעוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ" (יְשַׁעְיָה ס'). וּבַת קוֹל רְבִיעִית יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר" (שם מ'), וּבַת קוֹל חֲמִישִׁית יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: "לֹא יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה" (שָׁם ל"ה), וּבַת קוֹל שִׁשִּׁית אוֹמֶרֶת: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז, שִׁטָּה וַהֲדַס" (שָׁם מ"א), וּבַת קוֹל שְׁבִיעִית מַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת: "נַחֲמוּ, נַחֲמוּ עִמִּי" (שָׁם מ'), וְאֵלִיָּהוּ מְבַשֵּׂר לְיִשְׂרָאֵל: "מָלַךְ אֱלֹהַיִךְ" (שָׁם נ"ב), וּבַת קוֹל שְׁמִינִית מַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת: "דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם" (שָׁם מ'). בַּת קוֹל תְּשִׁיעִית אוֹמֶרֶת: "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק" (שָׁם כ"ו), וּבַת קוֹל עֲשִׂירִית אוֹמֶרֶת: "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם" (תְּהִלִּים כ"ד). וְיִחְיוּ הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן" (יְשַׁעְיָה כ"ו), וְאָז יִתְקַבְּצוּ הַגָּלֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל", וְאָז יִתְקַיֵּם "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב", וְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁיִּתְקַיֵּם פָּסוּק זֶה - "וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ' (שָׁם י"א) בְּיָמֵינוּ וּבִימֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.
תָּם אַגָּדַת מָשִׁיחַ.
מדרש לקח טוב – פסיקתא זוטרתא
מדרש לקח טוב, המכונה גם פסיקתא זוטרתא, הוא ביאור על חמשת חומשי תורה ועל חמש מגילות על פי מדרשי התלמוד: מכילתא, ספרא, ספרי ויתר המדרשים הקדומים. המדרש חובר בידי ר' טוביה בן אליעזר, בן המאה ה-11, מן העיר קסטוריה שביוון. הספר נדפס בשנת ה'ש"ו (1546).
הקטע שלפנינו אוסף עשרות פסוקים מהמקרא מהם הוא רוקח את סיפור בואו העתידי של המשיח. הרוצה להאמין, כי כל אחד מהפסוקים האלה מתייחס באמת לתסריט העתידי של הופעת המשיח – שיבושם לו. נזכיר את הדעה המקובלת, כי רעיון המשיח, אותו מנהיג אגדי שיבוא בעתיד להביא את הגאולה לעם ישראל – הוא רעיון מאוחר, שאין למצוא לו עקבות בתורה כלל. בדברי הנביאים המאוחרים כמו ישעיהו השני, ועוד יותר בספר דניאל, המאוחר שבספרי התנ"ך מבחינת זמן כתיבתו, הרעיון המשיחי כבר קיים. אם כן, לפנינו יצירה ספרותית, המלהטטת בפסוקי מקרא ומחברת אותם לכלל סיפור מן העתיד.
מה יש בסיפור הזה?
אחד המקורות הקדומים לרעיון משיח בן יוסף נמצא בתלמוד הבבלי, במסכת סוכה:
"וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית נָתָן לְבָד וּשְׁנֵיהֶם לְבַד" (זְכַרְיָה יב, יב)... עַל אֵיזֶה מְאֹרָע נַעֲשָׂה אוֹתוֹ הֶסְפֵּד? נֶחְלְקוּ בָּהּ בִּשְׁאֵלָה זוֹ ר' דּוֹסָא וַחֲכָמִים. אֶחָד מֵהֶם אָמַר: הֶסְפֵּד זֶה הוּא עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, שֶׁיֵּהָרֵג בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, לִפְנֵי שֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה עַל יְדֵי מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְאֶחָד מֵהֶם אָמַר: הֶסְפֵּד זֶה הוּא עַל יֵצֶר הָרַע שֶׁנֶּהֱרַג.
משיח בן דוד, זה שיביא את הגאולה באחרית הימים, יהיה אדם מזרע המלוכה, נצר לשושלת בית דוד הנצחית. על פי ר' דוסא יבוא לפני משיח בן דוד משיח אחר, והוא יהיה בן יוסף, כלומר משבטי ממלכת ישראל. משיח זה ישתתף במלחמת גוג ומגוג, הנרמזת ביחזקאל ובזכריה. הוא יתרום את חלקו הצבאי לסיומה המוצלח של המלחמה, אך הוא ימות בה, ויפנה את הבמה להופעתו של משיח בן דוד.
על פי אגדת משיח, את הופעת המשיחים יקדימו שבע שנים (שבוע הוא שבע שנים במקרה זה), חלקן רעות וחלקן טובות, אך הן יחרגו מהמוכר, ויסמנו את התקרבות קץ הימים. כוכבו של המשיח ("דרך כוכב"...) יופיע בשמים בשנה החמישית, והמלחמות – בשנה השביעית. אלה תהיינה שנים, שבהן עם ישראל יהיה נתון ללחץ של מלך עז פנים, שיפגע בקודשי ישראל, ישליט שפה אחת על העולם כולו, יילחם במונותאיזם היהודי, יאסור את החיים על פי לוח השנה היהודי, ויבטל תורה מישראל. אוסף הצרות הנורא הזה לקוח מההיסטוריה היהודית, כמו גזירות אנטיוכוס וגזירות אדריאנוס. היהודים, שיברחו מיהודה ומירושלים, יתקבצו בגליל, ושם יופיע אותו משיח בן יוסף, ויובילם דרומה, להקים את המקדש מחדש. לאחר ההצלחה הראשונה הזאת יופיעו אותם מלכים נוכרים אגדיים, גוג ומגוג, יעלו על ירושלים ויהרגו את המנהיג, אותו משיח בן יוסף. היהודים יימלטו אל המדבר, ויחיו שם במצוקה נוראה ארבעים וחמישה ימים, כשענני הכבוד מקיפים אותם ומגוננים עליהם. האם זו חזרה אל ימי בני ישראל יוצאי מצרים במדבר? על פי האגדה, תקופה קשה זו תהווה מעין כור היתוך ליהודים. אלה שיהיה בליבם איזה הרהור רע על האל – ענני הכבוד ישליכו אותו אל מחוץ לתחום המוגן, שם אומות העולם ישמידו אותם. אחרים יצאו ביוזמתם להסתפח אל אומות העולם, ואלה ייטמעו בקרבם, ויאבדו את הזכות של כל יהודי לעולם הבא. הנותרים, צדיקים בנשמותיהם, יקבלו בסוף 45 ימי המבחן מסרים אלוהיים באמצעות שידור ישיר של בנות-קול. בת הקול הראשונה תנחה את הניצולים לרדת לבבל. שם יִוָּשְׁעוּ. צו בת הקול השניה – להמשיך לאדום למסע נקמה. נזכיר, כי אדום המקורית, השוכנת מדרום-מזרח ליהודה, והוזכרה כאויב מר ומרושע במגילת איכה לאחר חורבן בית ראשון, עברה גלגולים במרוצת הדורות, ובתקופת חז"ל היא מייצגת את מלכות רומי הרשעה. בימיו של ר' טוביה בן אליעזר, עורך אגדת המשיח, במאה ה-11, אדום היא העולם הנוצרי העוין והרצחני כלפי יהודי אירופה, ובירתו הראשונה היא רומי. בנות קול נוספות מובילות את היהודים לשיחזור דרמטי של הפלת חומות יריחו, ובאותו סיפור עתידי ייפלו חומות רומי, וכל בחוריה ייהרגו, כמו בחורי ציון במגילת איכה. עם כיבוש רומי ואיסוף השלל היקר, יבקשו היהודים את אלוהיהם ואת מלכם מבית דוד, ואז יופיע מלך המשיח מבית דוד, ויוביל את העם אל עבר האופק הוורוד. במסגרת הגרנד-פינאלה של האירוע האגדי המרהיב הזה תתרחש תחיית המתים, וגלויות ישראל יתקבצו לציון, כדי להקים בה מדינה יהודית (ודמוקרטית?).