טִיגְרִיס שֶׁדִּבְּרוּ בּוֹ חֲכָמִים — הוּא אַרְיֵה, הַחַי בְּמָקוֹם הַמְכֻנֶּה בֵּי עִילַאי [בֵּית הָעֶלְיוֹנִים]. אָמַר רַב כָּהֲנָא: תֵּשַׁע אַמּוֹת יֵשׁ בֵּין בֵּין אֹזֶן לְאֹזֶן שֶׁל אוֹתוֹ אַרְיֵה שֶׁל בֵּי עִילַאי.
אָמַר לוֹ קֵיסָר רוֹמִי לר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: מָה שֶׁאֱלֹהֵיכֶם כְּאַרְיֵה נִמְשָׁל, שֶׁנֶּאֱמַר "אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא?" (עָמוֹס ג, ח), מָה גְּדֻלָּתוֹ? הֲלֹא פָּרָשׁ הוֹרֵג אַרְיֵה! אָמַר לוֹ: לֹא כְּאַרְיֵה זֶה שֶׁפָּרָשׁ מְסֻגָּל לַהֲרֹג הוּא נִמְשָׁל, אֶלָּא כְּאַרְיֵה שֶׁל בֵּי עִילַאי הוּא נִמְשָׁל. אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: רְצוֹנִי שֶׁתִּרְאֶה אוֹתוֹ לִי! אָמַר לוֹ ר' יְהוֹשֻׁעַ: אֵינְךָ יָכוֹל לִרְאוֹת אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: בֶּאֱמֶת, אֶרְאֶה אוֹתוֹ! הַרְאֵהוּ לִי! בִּקֵּשׁ ר' יְהוֹשֻׁעַ רַחֲמִים, וְהִתְפַּלֵּל. נֶעֱקַר אוֹתוֹ אַרְיֵה מִמְּקוֹמוֹ, לְעֵבֶר רוֹמִי. כַּאֲשֶׁר הָיָה מְרֻחָק אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסוֹת מֵרוֹמִי, נָהַם פַּעַם אַחַת. הִפִּילוּ כָּל הַנָּשִׁים הַמְעֻבָּרוֹת, וְחוֹמַת רוֹמִי נָפְלָה. כַּאֲשֶׁר הָיָה מְרֻחָק שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פַּרְסוֹת נָהַם בְּקוֹל אַחֵר. נָשְׁרוּ הַשִּׁנַּיִם הַקִּדְמִיּוֹת וְהַשִּׁנַּיִם הַטֹּחֲנוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים מִפַּחַד, וְאַף הוּא הַקֵּיסָר נָפַל מֵהַכִּסֵּא לָאָרֶץ. אָמַר לוֹ לר' יְהוֹשֻׁעַ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, בַּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלָיו, שֶׁיַּחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ! בִּקֵּשׁ ר' יְהוֹשֻׁעַ רַחֲמִים עָלָיו, וְהֶחֱזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ.
בבלי חולין
מה בין טיגריס לאריה? אם באמת מדובר באותה חיה, הקרויה בימינו טיגריס, הרי שזו חיה ממשפחת החתוליים, כמו האריה, והיא הגדולה שבמיני אותה משפחה. טיגריסים חיים בדרום מזרח אסיה, אורכם מגיע ל-3.5 מטרים ומשקלם ל-225–300 ק"ג. אריות חיו בארץ ישראל בתקופות קדומות, וככל הנראה היו בה עד המאה ה-17. טיגריסים הופיעו בארץ ישראל רק בסיפורי מסע של אנשים שהרחיקו נדוד מזרחה, וככל שהעדויות עליהם היו ממרחקים גדולים יותר, כן הלכו תיאוריהם ותפחו לממדים מופלגים. על פי התלמוד, טיגריסים חיים בבי עילאי – אולי שמו של יער או של סוג של יער סבוך ומפותח.
תשע אמות בין אוזן לאוזן, או שאגה הנשמעת ממרחק של ארבע מאות פרסה – זו, כמובן, גוזמה, אבל חביבה במיוחד.
הקיסר הרומי מכיר את יכולותיו המאגיות של ר' יהושע בן חנניה, אותן הפעיל אפילו על בתו של הקיסר (ראו להלן). באחד הויכוחים הלמדניים בין השניים תמה הקיסר על התלהבות התנ"ך משאגתו מקפיאת הדם של האריה: "אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא?". 'הֲלֹא (אפילו) פָּרָשׁ הוֹרֵג אַרְיֵה!', אומר הקיסר. 'לא', אומר ר' יהושע, 'מדובר באריה של בי עילאי, כלומר לטיגריס הנורא'. הקיסר מבקש מר' יהושע שיראה לו אחד כזה, ולאחר תחנונים, מסכים ר' יהושע, ומתפלל שטיגריס אחד יואיל בטובו לעזוב את מרבצו בבי עילאי, ויגיע לרומא. כבר ממרחק של ארבע מאות פרסה נשמעה שאגתו, ונשים מעוברות הפילו. עוד מאה פרסה, ולקול שאגתו נפלה חומת רומי, והקיסר נפל ארצה מכסא מלכותו. 'טוב, הבנתי...', אמר הקיסר, 'ועכשיו תחזיר אותו למקומו, בבקשה ...'
ואם הגענו עד כאן, נוסיף את הסיפור על ר' יהושע ובת הקיסר:
אָמְרָה לוֹ בַּת קֵיסָר לר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: אֱלֹהֵיכֶם נַגָּר הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַמְקָרֵה בַּמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו"; אֱמֹר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה לִי מַסְתּוֹרִית אַחַת. אָמַר: לְחַיַּי! בִּקֵּשׁ עָלֶיהָ רַחֲמִים, וְנִצְטָרְעָה. הוֹשִׁיבוּהָ בַּשּׁוּק שֶׁל רוֹמִי וְנָתְנוּ לָהּ מַסְתּוֹרִית; שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים שֶׁכָּל שֶׁנִּצְטָרַע בְּרוֹמִי נוֹתְנִים לוֹ מַסְתּוֹרִית, וְיוֹשֵׁב בַּשּׁוּק וְסוֹתֵר חוּטִים, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּהוּ בְּנֵי אָדָם וִיבַקְשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים. פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹבֵר שָׁם, וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת וְסוֹתֶרֶת חוּטִים בַּשּׁוּק שֶׁל הָרוֹמָאִים. אָמַר לָהּ: יָפָה הַמַּסְתּוֹרִית שֶׁנָּתַן לָךְ אֱלֹהַי? אָמְרָה לוֹ: אֱמֹר לֶאֱלֹהֶיךָ שֶׁיִּטֹּל מָה שֶׁנָּתַן לִי. אָמַר לָהּ: אֱלוֹהַּ שֶׁלָּנוּ - לָתֵת נוֹתֵן, לִטֹּל אֵינוֹ נוֹטֵל.
בבלי חולין
בת הקיסר מתגרה בר' יהושע, ולא יודעת שהיא משחקת באש. היא לועגת לאלהים, עליו נאמר בתהלים ק"ד: "הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו, הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ, הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ." מכאן היא מסיקה כי אלוהים עוסק בנגרות, ומתקין תקרות. 'אם כן', אומרת היא, 'אמור לאלוהיך הנגר שיעשה לי מַסְתּוֹרִית'. מסתורית היא, ככל הנראה, מעין פלך, ופעולת הכנת החוטים בפלך נקראת 'סתירה'.
מדוע מעניש ר' חנניה את בת הקיסר? אמירתה על אלוהי ישראל יכולה להיחשב, לפחות באגדה, לגידוף, ועל גידוף נענשים. בת הקיסר מצטרעת. ומה הקשר בין צרעתה של בת הקיסר למסתורית? ברומא היו נוהגים להושיב את המצורעים בשוק, ונותנים להם מסתוריות, שם היו יושבים וסותרים חוטים – מלאכה פשוטה, בזויה, ומעוררת רחמים. ובכן, באגדה אפילו בת הקיסר האומללה יושבת וסותרת חוטים בשער העיר רומי, ור' יהושע עובר לידה ולועג לה.
באגדות רבות, כמו באגדה על הטיגריס, יכול הצדיק, עושה הנפלאות, לעשות reset לפלא שחולל, אך האגדה הזאת שונה. ר' יהושע אומר לה, לבת הקיסר: 'אֱלוֹהַּ שֶׁלָּנוּ - לָתֵת נוֹתֵן, לִטֹּל אֵינוֹ נוֹטֵל'.