שָבּוּר מַלְכָּא

שָׁבּוּר (שָׁאפּוּר) מלכא הראשון, בנו של ארדשיד, המלך הראשון לבית הססנידים, מלך בפרס בשנות 240-271. בראשית ימי ממשלת הססנידים שללו מהיהודים את הסמכות לדון דיני נפשות ולאחוז במשרות ציבוריות. הם גם פגעו באמונת היהודים. ימי השלום בין היהודים והססנידים החלו בימי בנו של ארדשיד, הוא שבור מלכא הראשון, שהתרועע עם שמואל, ראש ישיבת נהרדעא. שבור מלכא היה אוהב ישראל באמת, וגמל להם חסדים כל ימי מלכותו. הצלחותיו בקרבות עם הרומיים ושלטונו הנוח ליהודים עוררו בהם את התקווה, שכמו כורש, כשבע מאות שנה לפני כן, יפעל המלך למענם ויאפשר להם לבנות את המקדש השלישי.

וְכָךְ אָמַר לוֹ שָׁבּוּר מַלְכָּא, מֶלֶךְ פָּרָס לִשְׁמוּאֵל: אַתֶּם הַיְּהוּדִים אוֹמְרִים, שֶׁאַתֶּם חֲכָמִים בְּיוֹתֵר, אֱמֹר לִי, אִם כֵּן, מָה אֶרְאֶה בַּחֲלוֹמִי? אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: תִּרְאֶה שֶׁיָּבוֹאוּ הָרוֹמָאִים וְיִשְׁבּוּ אוֹתְךָ, וְיַכְרִיחוּ אוֹתְךָ לִטְחֹן גַּרְעִינֵי תְּמָרִים בְּרֵחַיִם שֶׁל זָהָב. הִרְהֵר הַמֶּלֶךְ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּתֵאוּר הַדְּבָרִים כְּפִי שֶׁאָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל, וּבַלַּיְלָה רָאָה חֲלוֹם זֶה.

בַּבְלִי בְּרָכוֹת עפ"י שטיינזלץ

אָמַר לוֹ שָׁבּוּר מַלְכָּא, מֶלֶךְ פָּרָס לִשְׁמוּאֵל בְּלִגְלוּג: אוֹמְרִים אַתֶּם, כִּי מָשִׁיחַ עַל חֲמוֹר יָבוֹא. אֶשְׁלַח לוֹ, אֵפוֹא, סוּס רְכִיבָה שֶׁיֵּשׁ לִי. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: הַאִם יֵשׁ לְךָ סוּס כָּזֶה בֶּן אֶלֶף גְּוָנִים, כַּחֲמוֹרוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ? שֶׁוַּדַּאי גַּם הוּא יְהֵא לְמַעְלָה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע.

בַּבְלִי סַנְהֶדְרִין עפ"י שטיינזלץ

מַר יְהוּדָה, שֶׁהָיָה אָדָם גָּדוֹל מִבֵּית רֹאשׁ הַגּוֹלָה, וּבָאִטִי בַּר טוֹבִי, שֶׁהָיָה עָשִׁיר מֻפְלָג, הָיוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי שָׁבּוּר מַלְכָּא מֶלֶךְ פָּרָס. הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם אֶתְרוֹג. חָתַךְ שָׁבוּר הַמֶּלֶךְ מִן הָאֶתְרוֹג, וְאָכַל מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ, חָתַךְ עוֹד חֲתִיכָה וְנָתַן אוֹתָהּ לְבָאטִי בַּר טוֹבִי. אַחַר נָעַץ אֶת הַסַּכִּין עֶשֶׂר פְּעָמִים בַּקַּרְקַע, חָתַךְ וְנָתַן לְמַר יְהוּדָה. שָׁבּוּר רָצָה לְהַכְשִׁיר אֶת הַסַּכִּין בְּדֶרֶךְ זוֹ, כָּךְ שֶׁהַחִתּוּךְ בָּהּ לֹא יֶאֱסֹר אֶת הָאֹכֶל. אָמַר לוֹ בָּאִטִי בַּר טוֹבִי: וְאָדָם זֶה, כְּלוֹמַר אֲנִי, אֵינִי בֶּן יִשְׂרָאֵל? וּמַדּוּעַ אַתָּה נוֹהֵג בּוֹ כָּבוֹד זֶה לְהַרְחִיק אוֹתוֹ מֵהָאִסּוּר, וְלֹא נָהַגְתָּ בִּי כָּךְ? אָמַר לוֹ: אָדוֹן זֶה, רַב יְהוּדָה, אֲנִי יוֹדֵעַ בּוֹ, שֶׁהוּא אָדָם כָּשֵׁר וּמְדַקְדֵּק בַּמִּצְווֹת, וְלֹא יֹאכַל דָּבָר אָסוּר, וְאָדוֹן זֶה, כְּלוֹמַר אָתָּה, לֹא מֻחְזָק לִי בְּךָ, שֶׁאַתָּה מַקְפִּיד עַל כָּךְ.

בַּבְלִי עֲבוֹדָה זָרָה עפ"י שטיינזלץ

וּמְסַפְּרִים עַל שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה: לֵוִי הָיָה מְהַלֵּךְ וְזוֹרֵק לִפְנֵי רַבִּי שְׁמוֹנֶה סַכִּינִים בָּאֲוִיר, וְאִלּוּ שְׁמוּאֵל הָיָה עוֹשֶׂה כֵּן לִפְנֵי שָׁבּוּר מַלְכָּא בִּשְׁמוֹנֶה כּוֹסוֹת זְכוּכִית הַמְּלֵאִים יַיִן, וְלֹא הָיָה הַיַּיִן נִשְׁפַּךְ...

בַּבְלִי סֻכָּה עפ"י שׁטיינזלץ

הָאֵם קוֹרְעִים אָנוּ עַל שְׁמוּעוֹת הָרָעוֹת? וַהֲרֵי אָמְרוּ לוֹ לִשְׁמוּאֵל: הָרַג שָׁבּוּר מַלְכָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף יְהוּדִים בִּמְזִיגַת קַסְּרִי, וְלֹא קָרַע?! ... וְשׁוֹאֲלִים: הַאִם הָרַג שָׁבּוּר מַלְכָּא יְהוּדִים? וַהֲרֵי אָמַר לוֹ שָׁבּוּר מַלְכָּא לִשְׁמוּאֵל: תָּבוֹא לִי בְּרָכָה עַל שֶׁלֹּא הָרַגְתִּי יְהוּדִי מֵעוֹלָם! וּמְשִׁיבִים: שָׁבוּר הַמֶּלֶךְ לֹא הָרַג יְהוּדִים בְּרָצוֹן, אוּלָם שָׁם הֵם עַצְמָם גָּרְמוּ לְעַצְמָם ... שֶׁעָשׂוּ יוֹשְׁבֵי הָעִיר שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כְּשֶׁמָּרְדוּ בַּמֶּלֶךְ שָׁבּוּר, וְלָכֵן, כֵּיוָן שֶׁנִּלְחֲמוּ בּוֹ וּמָרְדוּ בְּמַלְכוּתוֹ, הֻצְרַךְ לְהָרְגָם.

בַּבְלִי מוֹעֵד קָטָן עפ"י שטיינזלץ

אוסף הסיפורים הקצרים על המלך שבור מציירים תמונה של תור זהב ביחסי יהודי בבל עם השלטונות הפרסיים. אלה היו שלושים שנים שהיטיבו עם יהודי בבל, אולי בזכות מערכת היחסים הידידותית בין שמואל למלך. על פי סיפורים אלה התעניין המלך במנהגיהם של היהודים ואפילו לקח חלק בחגיהם. הסיפור האחרון מתעד מלחמה שהיתה לו, למלך, עם ערים שמרדו בשלטונו, ובתוכם היתה גם אוכלוסיה יהודית, שלקחה חלק במרד. שם נקט שבור ביד קשה גם כלפי היהודים, והרג רבים מהם.