רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר: כֹּל צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם עוֹבְרִים וּמִתְחַדְּשִׁים בְּכֹל יוֹם. וּמָה הֵם צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם? הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בָּא וְנוֹטֶה לַמַּעֲרָב, הוּא רוֹחֵץ בְּמֵי אוֹקְִיָנוֹס וְנֵרוֹתָיו מִתְכַּבִּין, כְּאָדָם שֶׁהוּא מְכַבֶּה אֶת הָאֵשׁ בְּתוֹךְ הַמַּיִם. כָּךְ מֵימֵי אוֹקְִיָנוֹס מְכַבִּין שַׁלְהֶבֶת שֶׁל שֶׁמֶשׁ, וְאֵין נֹגַהּ לוֹ כָּל הַלַּיְלָה, עַד שֶׁיָּבֹא בַּמִּזְרָח, וְרוֹחֵץ בְּנָהָר שֶׁל אֵשׁ, הַנִּקְרָא נְהַר דִּינוּר, כְּאָדָם שֶׁהוּא מַדְלִיק אֶת נֵרוֹ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. כָּךְ הַשֶּׁמֶשׁ מַדְלִיק נֵרוֹתָיו, וְלוֹבֵשׁ שַׁלְהֲבוֹתָיו, וְהוֹלֵךְ לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ, וְכֵן הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים, וְלֶעָתִיד לָבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדֵּשׁ אוֹתָם, וּמוֹסִיף עַל אוֹרָם שִׁבְעָתָיִם.
(ילקוט שמעוני)
מאז ימי חז"ל עברו יותר מאלף שנים, עד שגילו בני האדם, שכדור הארץ סובב סביב השמש ולא להפך. עד היום, גם כשאנחנו יודעים את האמת המדעית, אנו עדיין משתמשים באמירות כמו 'השמש שוקעת' או 'השמש עולה במזרח', אז לא נלין על חז"ל, שזה היה עולמם.
רבי ינאי הכהן חי במחצית הראשונה של המאה השלישית לספירה, והשתייך לדור הראשון של אמוראי ארץ ישראל. הוא היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא, חותם המשנה. רבי ינאי ייסד בית מדרש בעכברה ששכנה ליד צפת בגליל העליון ובו לימד תורה, וכן שימש כדיין בבית הדין בציפורי. בבית מדרשו למדו, בין השאר, ר' יוחנן וריש לקיש. הוא נזכר פעמים רבות בתלמודים, הישראלי והבבלי.
שקיעת השמש בארץ ישראל נראית כטבילה בים התיכון. רבי ינאי רואה את מפגש השמש, הנראית ככדור אש, עם המים, ומפרש את היעלמות אורה ככיבוי האש על ידי המים. כל משורר רשאי להתגאות בדימוי זה, ומגבלות הידע המדעי של אותה תקופה מזכות גם את רבי ינאי באותו קרדיט.
בסוף הלילה, מתאר רבי ינאי, מגיע השמש בחזרה אל המזרח. הוגי העת העתיקה תיארו את מסע השמש מסביב לעולמנו כמסע במרכבת אש. וכיצד חוזר השמש להאיר בבוקר? לרבי ינאי יש הצעה נהדרת: שם, בפאתי מזרח, ישנו נהר אש, הקרוי נהר דינור, ובנהר זה טובל השמש את נרותיו ומדליקם מחדש לקראת עליית עמוד השחר. גם הירח והכוכבים נהנים מאמבט אש זה.
גם בתרבויות עמים אחרים בעת העתיקה רווחו אמונות דומות. הליוס, אל השמש היווני, רוכב בשמים במרכבת אש, ובלילה נכנס למחילה תת קרקעית, ולכן אורו אינו נראה לעינינו בלילה. בתרבות הכנענית האמונה הרווחת הייתה שלעת ערב שפש, אלת השמש, הייתה נכנסת לבית החופשית, שהוא השאול הנמצא מתחת לעולם, ומקום משכנו של האל מות, ובבוקר הייתה נחלצת משם וקמה לתחייה, ומתחילה מחדש את מסעה ברקיע.
בתקופת המקרא עדיין היה נהוג בארץ ישראל פולחן לשמש, ונביאי ישראל לחמו נגדו בחריפות. פולחן זה מוזכר מספר פעמים במקרא, ופסוק אחד מספר מלכים רומז לכך, שאחד מאביזרי הפולחן הזה היתה מרכבה, שייצגה את מרכבת השמש: וַיַּשְׁבֵּת (יאשיהו) אֶת הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית יְהוָה אֶל לִשְׁכַּת נְתַן מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ (מלכים ב' כ"ג).
המאבק בפולחן השמש נסתיים בניצחון הפולחן לאל האחד, זה שיצר את העולם, ובתוכו גם את כל גרמי השמים.
לרבי ינאי יש גם מחשבות אודות אחרית הימים, או מה שהוא מכנה בשם 'לעתיד לבוא'. "וְלֶעָתִיד לָבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדֵּשׁ אוֹתָם, וּמוֹסִיף עַל אוֹרָם שִׁבְעָתָיִם". מהו אותו חידוש שיחדש אלוהים את גרמי השמים – לא ברור ממדרש זה, פרט לכך, שאורם יוגבר שבעתיים, מונח המזכיר לנו מונח דומה – 'אור שבעת הימים', אותו אור של ימי הבריאה, שנגנז, ועתיד לשוב ולהאיר לצדיקים לעתיד לבוא.
אפשר להניח, שבארצות בהן אין ים במערב, והשמש שוקעת בהן 'על יבש', נוצרות אגדות אחרות.