מַעֲשֶׂה בְּשׁוּעָל שֶׁבָּא עָלָיו הָאֲרִי לְאָכְלוֹ.
אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: מָה יֵשׁ בִּי לְהַשְׂבִּיעֲךָ?
בּוֹא עִמִּי, וַאֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אָדָם שָׁמֵן שֶׁאַתָּה טוֹרֵף וְשָׂבֵעַ מִמֶּנּוּ.
הָיָה שָׁם גּוּמָץ מְכֻסֶּה. וְאָדָם יוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרָיו וּמִתְפַּלֵּל.
כֵּוָן שֶׁרָאָהוּ הָאֲרִי אָמַר לַשּׁוּעָל: הֲרֵינִי מִתְיָרֵא מִתְּפִלָּתוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁלֹּא תַּכְשִׁילֵנִי.
אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: אִי אַתָּה מִתְיָרֵא וְלֹא בִּנְךָ מִתְיָרֵא, אֶלָּא בֶּן בִּנְךָ מַגִּיעוֹ הֶעָוֹן.
עַכְשָׁו הַשְׂבַּע אַתָּה רַעֲבוֹנְךָ, וְעַד בֶּן בִּנְךָ זְמַן הַרְבֵּה.
נִתְפַּתָּה הָאֲרִי וְקָפַץ עַל הַגּוּמָץ וְנָפַל בְּתוֹכוֹ.
בָּא לוֹ שׁוּעָל וְעָמַד לוֹ עַל שְׂפַת הַגּוּמָץ, מֵצִיץ עָלָיו.
אָמַר לוֹ הָאֲרִי: הֲלֹא אָמַרְתָּ, שֶׁאֵין הַפֻּרְעָנוּת בָּאָה עָלֶיךָ, אֶלָּא בֶּן בִּנְךָ נִתְפָּשׂ בָּהּ.
אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: כְּבָר יֵשׁ עָוֹן עַל אֲבִי אָבִיךָ, שֶׁאַתָּה נִתְפָּשׂ בּוֹ.
אָמַר לוֹ הָאֲרִי: אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹּסֶר וְשִׁנֵּי בָּנִים תִּקְהֶינָה?
אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: לָמָּה לֹא חָשַׁבְתָּ כָּךְ מִבָּרִאשׁוֹנָה?
(תשובות הגאונים, שערי תשובה, סימן יג)
תקופת הגאונים החלה בערך עם עליית האיסלאם ונמשכה עד המאה ה-11 לספ'. אותם חכמים בעלי סמכות ישבו בארצות שונות בתפוצות ישראל, וחלק חשוב מעיסוקם היה במתן תשובות לשאלות בעניינים הלכתיים שנשלחו אליהם.
אפשר לנחש במה עסקה השאלה, שקיבלה תשובה, שלפחות חלקה נכתב בצורת משל. יתכן ששאלה זו עסקה בתהייה הגדולה שיש לנו על תופעת 'אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹּסֶר וְשִׁנֵּי בָּנִים תִּקְהֶינָה'.
במשל שלפנינו אחד הגיבורים הוא השועל הערמומי, המֻכָּר מכל כך הרבה משלים ואגדות. השני הוא האריה, שעם שהוא חזק ואלים, ניתן להפילו בפח, תרתי משמע.
הפשט של הסיפור: השועל שנלכד על ידי האריה, ועמד להיטרף, מציל את נפשו בהציעו לאריה טרף טעים ומשביע יותר – בן-אדם. הוא מוביל את שׁוֹבוֹ אל איש אחד, היושב מאחורי גומץ, שהוא בור מלכודת חפורה באדמה ומוסווית היטב. האיש מתפלל, ותפילתו מרתיעה את האריה. כדי להרגיע את הטורף המהסס, אומר לו השועל, שחטא טריפת המתפלל לא יחול עליו, כי אם על בן-בנו. האריה, שהתפתה, דוהר אל האדם, ונופל בתוך הגומץ. הפאנצ' של המשל הוא הסברו של השועל לטוויסט בעלילה: עדיין נכון הדבר, שעל חטאו של האריה ישלם בעתיד הרחוק בן-בנו, אבל נפילתו במלכודת היא עונש על חטא שחטא בעבר אבי-אביו. לפתע מתברר לו, לאריה המתוסכל, שהוא משלם את אותו המחיר שחשב להשית על בן-בנו...
השועל הוא גם ערמומי וגם רמאי. הוא עצמו, ככל הנראה, אינו מאמין בבלוף שהצליח למכור לאריה, ויש לו תירוץ מספיק טוב להסביר לאריה הלכוד מדוע העניינים לא התפתחו כפי שציפה. האריה מקבל לקח כואב, הקשור בתופעת 'מידה כנגד מידה': מה שאתה זומם לעשות לאחרים, הבא בחשבון שאחרים יכולים לעשות לך.
דורנו מתמודד עם תופעה חריפה מאד של הרס אקולוגי של עולמנו ושל תרבות צריכה בלתי אחראית. את הידיעה שאת רוב המחיר ישלמו הדורות הבאים אנו מדחיקים. האם חשבנו אי פעם אילו צרות ותקלות אנו חווים בחיינו אנו, שהן תוצאה של תרבות הדורות שקדמו לנו, שלא השכלנו לשנות, כי חשבנו שזו דרכו של עולם? דוגמה מצמררת אנו חווים בימים אלה, כאשר חברה המאמינה בכל לב בציווי הדתי של 'פרו ורבו' ללא כל בקרה, והסתגלה לחיים בצפיפות קיצונית, נאלצת להתמודד עם מחלה מדבקת, שתנאי חיים אלה הם אידיאלים להפצתה.