וְיָקָם מֶלֶךְ אֶחָד בְּרוֹמִי וְיִמְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים וְיַחְרִיב מְדִינוֹת רַבּוֹת. וְיִחַר אַפּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְיָשִׂים עֲלֵיהֶם מַס גָּדוֹל, וְיִהְיוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּצָרָה גְּדוֹלָה מֵרֹב הַגְּזֵרוֹת וְהַמְּהוּמוֹת שֶׁמִּתְחַדְּשׁוֹת עֲלֵיהֶם בְּכֹל יוֹם, וְיִשְׂרָאֵל מִתְמַעֲטִים וְכָלִים בְּאוֹתוֹ זְמַן וְאֵין עוֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל... לְסוֹף תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים יִגָּלֶה מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וּשְׁמוֹ נְחֶמְיָה בֶּן חוּשִׁיאֵל עִם שֵׁבֶט אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּבִנְיָמִין וּמִקְצָת בְּנֵי גָּד. וְשׁוֹמְעִים יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל הַמְּדִינוֹת שֶׁבָּא מְשִׁיחַ ה' וּמִתְקַבְּצִים אֵלָיו מְעַט מִכָּל מְדִינָה וּמִכָּל עִיר... וְיָבֹא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְיִתְגָּרֶה מִלְחַמְתּוֹ עִם מֶלֶךְ אֱדוֹם וִינַצַּח אֶת אֱדוֹם, וְיַהֲרֹג מֵהֶם תִּלֵּי תִּלִּים וְיַהֲרֹג אֶת מֶלֶךְ אֱדוֹם, וְיַחְרִיב מְדִינַת רוֹמִי וְיוֹצִיא קְצָת כְּלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהֵם גְּנוּזִים בְּבֵית יוֹלְיֵנוּס קֵיסָר וְיָבֹא לִירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל וְיִתְקַבְּצוּ אֵלָיו. וּמֶלֶךְ מִצְרַיִם יַשְׁלִים עִמּוֹ וְיַהֲרֹג כֹּל אַנְשֵׁי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלַיִם עַד דַּמֶּשֶׂק וְאַשְׁקְלוֹן וְיִשְׁמְעוּ כֹּל אַנְשֵׁי הָעוֹלָם וְתִפּוֹל אֵימָה גְּדוֹלָה עֲלֵיהֶם.
"וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב", אָמַר ר' הוּנָא בְּשֵׁם ר' לֵוִי מְלַמֵּד שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מְקֻבָּצִים בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן וְיִצְפֶּה עֲלֵיהֶם שָׂם מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מִתּוֹךְ הַגָּלִיל, וְהֵם עוֹלִים מִשָּׁם וְכֹל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ לִירוּשָׁלַיִם... וְהוּא עוֹלֶה וּבוֹנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמַקְרִיב קָרְבָּנוֹת וְהָאֵשׁ יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם, וְהוּא מוֹחֵץ כֹּל אוּמוֹת הָעוֹלָם, וְיָבֹא עַל אֶרֶץ מוֹאָב וְהוֹרֵג אֶת חֶצְיָהּ וְהַשְּׁאָר הוּא שׁוֹבֶה אוֹתוֹ בַּשִּׁבְיָה וּמַעֲלִים לוֹ מַס, וְעוֹשֶׂה בָּאַחֲרוֹנָה שָׁלוֹם עִם מוֹאָב... וְיֵשְׁבוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה לְבֶטַח אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם. "וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת", שֶׁהוּא מְקַרְקֵר כֹּל אוּמוֹת הָעוֹלָם שֶׁנִּקְרָאִים בְּשֵׁם שֵׁת... וְאַחֲרֵי כָּל זֹאת שׁוֹמֵעַ גּוֹג וּמָגוֹג וְעוֹלֶה עֲלֵיהֶם... וְהוּא נִכְנָס וְהוֹרֵג אוֹתוֹ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם. וְאַחֲרָיו יָקוּם מֶלֶךְ אַחֵר רָשָׁע וְעַז פָּנִים וְיַעֲשֶׂה מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וּשְׁמוֹ אַרְמִילוֹס... וְיַעֲלֶה לִירוּשָׁלַיִם וְיַהֲרֹג מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף... וְאַחַר כָּךְ יָבֹא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בֶּעָנָן.
אוצר המדרשים
משמעות המילה 'משיח' במקרא שונה מהמשמעות שנצמדה מושג זה בתקופות מאוחרות יותר. גם ההבחנה בין שני המשיחים, משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, אינה מקראית. אפילו בתלמוד יש התייחסות קצרות בלבד למשיח בן יוסף.
בזכריה פרק י"ב מופיע הקטע הבא:
וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר. בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְ רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן.
בבבלי סוכה מנסים להתמודד עם הקטע החידתי הזה, ושואלים על מי יספדו באותם ימים של עתיד. רבי דוסא סבור שמדובר במשיח בן יוסף שייהרג, בעוד שאחרים סבורים כי מדובר ביצר הרע ש'נהרג'.
'אוצר המדרשים', שיצא לדפוס ב-1915, הוא לקט של מדרשים מכל הבא ליד, ומקורו של המדרש המצוי בראש דף זה לא ידוע לי.
מה הרקע לאמונה בהופעת שני המשיחים – בן יוסף ובן דוד? נתחיל ביחזקאל ל"ז:
דַּבֵּר אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר ה'... הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי... וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה'... הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם. וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד... וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם.
הקרע בין ממלכות יהודה וישראל היה טראומטי מאד, וסימל נפילה גדולה מהרעיון המאחד של כל עם ישראל. יחזקאל מנבא שבעתיד יתאחדו שני העצים האלה – אפרים ויהודה – לעץ אחד. מלך אחד יהיה לכולם, והמלך הזה יהיה, כמובן מבית דוד (נזכיר כי יחזקאל היה כוהן, וככזה היה נאמן למקדש, לירושלים ולבית דוד).
וכך, בצד האמונה במשיח בן דוד, נולדה גם האמונה במשיח בן יוסף, משיח שמוצאו בשבטי יוסף, אלה שהתקבצו בממלכת ישראל המקראית, שיקדים את משיח בן דוד ויתרום את חלקו כאחד מסימני הגאולה הקרבה לבוא.
כבר בבבלי אנו מוצאים, ככתוב לעיל, התייחסות למותו של משיח מבית יוסף באחרית הימים. מקורות נוספים מתקופות המשנה והתלמוד אודות שני המשיחים כמעט ואינם מצויים, אך בספרות הקבלה ובתוספות החל להתעצב המיתוס הזה של המשיחים המופיעים באחרית הימים. המדרש מ'אוצר המדרשים' מנבא את מלחמתו של המשיח מבית יוסף בממלכת רומי, וזה מצביע באופן גס על תקופת חיבורו של המדרש – עוד לפני התפוררות האימפריה הרומית. אותו משיח מבית יוסף יהיה גם לוחם גדול וגם מחדש בניין המקדש ורוקם יחסי שלום עם ממלכות באזור. הוא יומת במלחמת גוג ומגוג (המוזכרת גם ביחזקאל), ורק מאוחר יותר יגיע המשיח מבית דוד.
מדרשים אחרים מבחינים בין שני המשיחים. למשיח בן יוסף מייחסים את התכונות הגופניות-חומריות – הוא לוחם ומדינאי. למשיח בן דוד מייחסים את התכונות הרוחניות – הוא מקים את המקדש, מחזיר את בני ישראל בתשובה, ומחדש את רוח העם.
מגדיל לעשות הרב קוק, בהספדו על חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. הראי"ה ראה בהרצל את משיח בן יוסף, המבשר את הופעת המשיח האולטימטיבי, בן דוד, אחריו, מתוך ציפיה לגאולה המשיחית הקרבה ובאה.
אחת ההבחנות בין משיח בן יוסף 'הפיסי-חומרי' למשיח בן דוד 'הרוחני' ניתנת לזיהוי בגישות פוליטיות ביקורתיות ולא נקיות למפעל הציונות, גישות הרואות בציונות החילונית, זו שיזמה ומימשה את הקוממיות הלאומית בארץ ישראל, לא את מעשי משיח בן יוסף, אלא, ר"ל, את חמורו של משיח. כעת, משקמה המדינה, עומד להגיע תורו של משיח בן דוד, שייקח את ההובלה מהחילוניים המאוסים, וייקח את מדינת ישראל לעולם הלכתי-אמוני-משיחי, ואף ישלים את חיסול כל אויבי העם היהודי.