פָּתַח רַבִּי אַבָּא וְאָמַר (יונה ב): "וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג" וְגוֹ'. וְכִי בְּאֵיזֶה מָקוֹם אָמַר לוֹ? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי בָּרָא אֶת דְּגֵי הַיָּם, וְאָז צִוָּה וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה מְזֻמָּן דָּג אֶחָד לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה, וְיִהְיֶה בְמֵעָיו שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת, וְאַחַר כָּךְ יַשְׁלִיכֶנּוּ בַּחוּץ. וְלֹא זֶה לְבַדּוֹ, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית - בַּכֹּל הִתְנָה עִמּוֹ. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּרָא שָׁמַיִם, הִתְנָה עִמָּם, שֶׁיַּעֲלוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַשָּׁמַיְמָה בְּתוֹךְ סֳעָרָה, וְכָךְ הָיָה, שֶׁכָּתוּב (מלכים ב ב) "וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם". בְּאוֹתוֹ יוֹם בָּרָא אֶת הָאוֹר, וְהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיַּחֲשִׁיךְ לַשֶּׁמֶשׁ בְּמִצְרַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים, שֶׁכָּתוּב (שמות י) "וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים". בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בָּרָא אֶת הָרָקִיעַ, שֶׁיִּהְיֶה מַפְרִיד בֵּין מַיִם לָמַיִם, כַּכָּתוּב (בראשית א) "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם", וְהִתְנָה עִמָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַמַּיִם יִהְיוּ מַפְרִידִים לְיִשְׂרָאֵל בֵּין טֻמְאָה וְטָהֳרָה לְהִטָּהֵר בָּהֶם, וְכָךְ הָיָה. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הוֹצִיא אֶרֶץ מִתּוֹךְ הַיָּם, וְכִנֵּס אֶת הַמַּיִם, וְעָשָׂה מֵאוֹתוֹ קִבּוּץ שֶׁהִתְכַּנְּסוּ לְמָקוֹם אֶחָד אֶת הַיָּם, וְהִתְנָה עִם הַיָּם לְהַעֲבִיר אֶת יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ בַּיַּבָּשָׁה וּלְהַטְבִּיעַ אֶת הַמִּצְרִים, וְכָךְ הָיָה, שֶׁכָּתוּב (שמות יד) "וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ". אַל תִּקְרֵי לְאֵיתָנוֹ אֶלָּא לִתְנָאוֹ, לְמַה שֶּׁהִתְנָה עִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. עוֹד הִתְנָה עִם הָאָרֶץ, שֶׁתִּפְתַּח אֶת פִּיהָ בְּמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח, וְתִבְלַע אֶת קֹרַח וְאֶת כָּל עֲדָתוֹ, וְכָךְ הָיָה, שֶׁכָּתוּב (במדבר טז) "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח". בַּיּוֹם הָרְבִיעִי בָּרָא שֶׁמֶשׁ וּלְבָנָה, שֶׁכָּתוּב "יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם", וְהִתְנָה עִם הַשֶּׁמֶשׁ לִהְיוֹת עוֹמֶדֶת בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁכָּתוּב (יהושע י) "וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם". הִתְנָה עִם הַכּוֹכָבִים לַעֲשׂוֹת קְרָב עִם סִיסְרָא, שֶׁכָּתוּב (שופטים ה) "הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא". בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי בָּרָא אֶת דְּגֵי הַיָּם וְעוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם, וְהִתְנָה עִם הָעוֹפוֹת, שֶׁהָעוֹרְבִים יָזוּנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ בַּזְּמַן שֶׁעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם, שֶׁכָּתוּב )מלכים א יז) "וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךְ שָׁם". צִוִּיתִי דַּוְקָא. וְהִתְנָה עִם דְּגֵי הַיָּם לְהַזְמִין דָּג אֶחָד, שֶׁיִּבְלַע אֶת יוֹנָה וְלִזְרֹק אוֹתוֹ הַחוּצָה. בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי בָּרָא אֶת הָאָדָם, וְהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁתֵּצֵא מִמֶּנּוּ אִשָּׁה שֶׁתָּזוּן אֶת אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכֶּלְךָ". הִנֵּה צִוִּיתִי - מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. וְכָךְ בְּכָל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶׁהִתְחַדֵּשׁ בָּעוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה אֶת אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָאָדָם. אַף כָּאן "וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג", וַיֹּאמֶר - מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית אָמַר לוֹ.
ספר הזוהר לפרשת ויקהל
חז"ל מעלים כאן טיעון מעניין, המתייחס לניסים שהתרחשו בטבע על פי המקרא. הטיעון הוא שאלוהים לא התערב בסדרי העולם רגע לפני שהנס התרחש, אלא שבשעת בריאת העולם כבר ציוה האל על איתני הטבע השונים לחולל את אותם ניסים, שיתרחשו כל אחד במועדו.
מה מיוחד ברעיון זה? חז"ל אומרים כאן למעשה, כי כל ההיסטוריה העולמית תוכננה ונבראה כבר בעת בריאת העולם, כלומר – כל מה שנראה לנו כנס-טבע, שנברא זה עתה בהתערבותו האישית של אלוהים, למעשה היה כבר באותם ששת ימי בריאת העולם 'רשום ביומן' עם תאריך ביצוע. כל ההיסטוריה העולמית והאנושית כבר היתה גמורה ומושלמת עוד טרם החלה, ושום דבר לא צריך לבוא לנו בהפתעה. אלוהים עוד יותר גדול ממה שאולי חשבנו. הוא אינו צריך להמתין להתרחשויות, עליהן לא חשב מראש, לקבל החלטות ברגע האמת, לאלתר ולהגיב. את הכל תיכנן וצפה מראש האלוהים. זה דטרמיניזם מובהק. זאת אומרת, שאם אנו עומדים על שפת ים סוף, ומפחדים פחד מוות מהמצרים הדולקים בעקבותינו – אין כל משמעות לתפילות ולתחנונים שננסה לשלח מעלה אל השמים. אלוהים כבר קבע מימי בריאת העולם מה יקרה עכשיו.
אולי זה עושה את אלוהים גדול בעיני חז"ל, אבל נשים אל ליבנו, שבאותה שבת ראשונה של בריאת העולם יכול היה אלוהים ללכת לישון לנצח, שכן הכל כבר נקבע מראש, והוא לא יהיה צריך להתערב ולשנות דבר. כמה משעמם...
ועוד הערה קטנה בענייני לשון. שתי מילים חוזרות במדרש מספר פעמים: 'הִתְנָהּ' ו'צִוָּהּ'. 'הִתְנָהּ' – מלשון תנאי. תנאי התנה אלוהים עם כל אחד מאיתני הטבע – הים, הארץ, האור, השמש וכו', תנאי שהוסכם בין אלוהים לאותו כוח-טבע, על ביצוע נס כלשהו בתאריך קבוע מראש. המילה 'צוה' מופיעה בעצמה במקרא בכמה מאותם מקרים מופלאים, וגם היא מבהירה לנו משהו, שחשוב מאד גם לכותבי המקרא וגם לחז"ל לומר לנו, והוא שליטת האל בכל איתני הטבע, לעומת האמונות שדל עובדי האלילים, הסוגדים לשמש, לירח או לכוכבים.