"וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וגו" (בראשית לב, כג). וְדִינָה הֵיכָן הִיא? נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ. אָמַר: הָרָשָׁע הַזֶּה, עֵינוֹ רָמָה הִיא, שֶׁלֹא יִתְלֶה עֵינָיו וְיִרְאֶה אוֹתָהּ, וְיִקַּח אוֹתָהּ מִמֶּנִּי. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן בַּרְדְּלָא אָמַר: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: (איוב ו, יד) "לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד", מָנַעְתָּ מֵרֵעֲךָ חָסֶד, מָנַעְתָּ חַסְדְּךָ מִן אֲחוּךְ, דְּאִלּוּ אִתְנְסֵיבַת לְגַבְרָא לָא זִנְּתָה. לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ לְמָהוּל - הֲרֵי הִיא נִשֵֹּׂאת לְעָרֵל; לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ דֶּרֶךְ הֶתֵּר - הֲרֵי נִשֵֹּׂאת דֶּרֶךְ אִסּוּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לד, א): "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה" (בראשית לב, כד).
(בראשית רבה)
סיפור חזרתו של יעקב אל ארץ כנען מביא שאלות ותהיות רבות: מה תכנן יעקב לעשות עם כניסתו לארץ? מדוע הדבר הראשון שהוא חושב עליו הוא להודיע לעשיו אחיו על חזרתו? מדוע אינו ממתין לקבל מעשיו תשובה בטרם יחצה את הירדן במעבר יבוק? מה משמעות המפגש והמאבק עם המלאך בליל המעבר? חז"ל מוצאים גם נושאים קטנים יותר לעסוק בהם בפרשה זו, ואחד מהם קשור בפסוק מפרק ל"ב בבראשית, שחלקו מצוטט במדרש:
וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו, וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק.
מדוע 'אחד עשר ילדיו'? לא היו לו, ליעקב, ילדים נוספים, כלומר בנות? אפשר להניח, כי לעומת התעלולים הגנטיים שחולל יעקב בצאן לבן, לידת הילדים שלו היתה טבעית, ועל כן, בצד נבחרת הכדורגל שלו היו כמספר הזה בנות. מדוע אין הן נזכרות בפרק?
אם נלך אחורה עד אברהם, נראה שבשלושה הדורות של שושלת זו לא הוזכרו בנות כלל. אין זה מפתיע, כשיודעים מה היה מעמדן של בנות לעומת בנים במשפחה הקדומה. בת אחת בלבד תוזכר באחד הפרקים הבאים, והיא דינה. סיפורה יופיע לא כל כך בגלל גורלה שלה, ובודאי לא בשל השפעתה על מהלכי העניינים במשפחתה, אלא בגלל מערכת היחסים הפנים-משפחתית ומערכת היחסים בין משפחת יעקב לאנשי שכם, יושבי הארץ הותיקים. זה סיפור של יחסים שונים מאלה שקיים אברהם עם אנשי חברון, סיפור של מתנחלים הסבורים כי הארץ שייכת להם, וכי יושבי הארץ הקודמים אינם זכאים לכל יחס חומל. דינה היתה, בסך הכל, כלי משחק בידי שני הצדדים – אנשי שכם ובני יעקב.
אבל היות וקיימת דינה, טורחים חז"ל לשאול 'וְדִינָה הֵיכָן הִיא?', כלומר – מדוע לא הוזכרה דינה בפסוק זה, המדבר על התארגנותו של יעקב לקראת הכניסה לארץ. ואם סבור הייתי כי חוסר חשיבותן של הבנות הוא הסיבה לכך שדינה (עם שאר אחיותיה) לא עניינה את כותב הסיפור, הרי שעבור חז"ל זו הזדמנות להציע עוד פרטים עלילתיים על יעקב ועל עשיו.
רב הונא מצטט את רב אבא הכהן ברדלא, מאחרוני תקופת התנאים בארץ ישראל, המספר לנו כי יעקב חרד לגורלה של דינה בתו, פן תילקח על ידי עשיו או תאנס על ידו (מה יש, רק לאנשי שכם מותר?). הכניסה לתוך תיבה ונעל אותה. אם כן, דינה הוברחה את גבול ארץ כנען, ביחד עם תיבות הרכוש הרב שיעקב הביא עמו. וכל כך למה? מה יכול להיות רע, אם עשיו יתן עיניו בדינה ויחמוד אותה? את השאלה הזאת שואלים גם חז"ל, והם מסבירים את מעשהו של יעקב בתפיסתו את עשיו אחיו כרשע. חז"ל סבורים כי שיקוליו של יעקב היו מוטעים לאור מה שקרה את דינה אחרי הכניסה לארץ. נסביר את דבריהם:
"לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ לְמָהוּל - הֲרֵי הִיא נִשֵֹּׂאת לְעָרֵל" – עשיו היה מהול, כצאצא של יצחק בן אברהם, בן לשבט שמל את כל בניו הזכרים. שכם בן חמור, אשר אנס את דינה וביקש לאחר מכן לשאתה לאישה, היה חִוִּי, מחוץ למשפחת אברהם, ועל כן ערל.
"לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ דֶּרֶךְ הֶתֵּר - הֲרֵי נִשֵֹּׂאת דֶּרֶךְ אִסּוּר" – עשיו היה מגיע עם יעקב להסכם בנוגע לדינה, וכך נישואיהם היו אמורים להיות בהתר, בעוד שהיוזמה לנישואין בין שכם לבין דינה באה לאחר הפרת האיסור, כלומר לאחר האונס שלה.
ערב כניסת יעקב לארץ כנען הוא חוטא שלוש פעמים בהחלטה זו להבריח את דינה בתיבה נעולה: א. הוא משוכנע שעשיו הוא רשע, ועל כן שידוך גרוע. ב. הוא מתעלם מהאפשרות שבסופו של דבר תפגוש דינה במחזר גרוע הרבה יותר. ג. הוא מתייחס לדינה כאל עוד חפץ השייך לו, במקום לקרוא לנערה ולשאול את פיה, משהו שאפילו הארמים של נחור ידעו לעשות.