אָמַר רַ' אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיָתָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְיָ אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן” (בראשית ג'). כֵּוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן; חָטָא קַיִן -נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי; דּוֹר אֱנוֹשׁ – לַשְּׁלִישִׁי; דּוֹר הַמַּבּוּל – לָרְבִיעִי; דּוֹר הַפְּלָגָה – לַחֲמִישִׁי; אֲנְשֵׁי סְדוֹם – לַשִּׁשִּׁי; הַמִּצְרִים בִּימֵי אַבְרָהָם – לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָם עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְהוֹרִידוּהָ לָאָרֶץ: זָכָה אַבְרָהָם, וְהוֹרִידָהּ מִשְּׁבִיעִי לַשִּׁשִּׁי; עָמַד יִצְחָק, וְהוֹרִידָהּ לַחֲמִישִׁי; יַעֲקֹב – לָרְבִיעִי; לֵוִי – לַשְּׁלִישִׁי; קְהָת – לַשֵּׁנִי; עַמְרָם – לָרִאשׁוֹן; עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִן הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים.
בראשית רבה עפ"י ספר האגדה
שבעה רקיעים מפרידים בין השמים לארץ. זו אחת האמונות, המופיעות במקומות שונים בתלמוד. על פי המסורת התלמודית, ריש לקיש הוא שתיאר לראשונה את שבעת הרקיעים ונתן להם את שמותיהם: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון וערבות. אלה מקבילים לשבע הספירות הקבליות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.
היכן שוכן האלוהים? האם ברקיע השביעי, המרוחק ביותר מאתנו, בני האדם? לאו דוקא. על פי המדרש שלפנינו מקומה המקורי של השכינה היה דוקא בתחתונים, כלומר קרוב אלינו עד מאד. האם יש לנו, לבני אנוש, השפעה על מקומה של השכינה ועל מידת ריחוקה מאתנו? כן. חטאינו, הם שגורמים לשכינה לעלות ולהתרחק מאתנו. צדיקי הדור – יש בכוחם להוריד את השכינה מרקיע לרקיע, ולקרבה אל בני האדם.
עד כמה מבטאת תפיסה זאת את הרעיון, שלבני האדם יש שליטה כלשהי באל? לכאורה, ניתן היה לחשוב, כי האל הוא שמחליט אם להתרחק מאתנו או להתקרב אלינו. אבל המדרש מדבר בסגנון אחר: 'כְנֶגְדָם עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְהוֹרִידוּהָ לָאָרֶץ'. מי שמאמין, שהאל הוא דימוי נפשי, שאנו, בני האדם, יוצרים, יכול לקבל את הרעיון הזה. איזה מין אלוהים אנו רואים בדמיוננו? איזה מין אלוהים נחוץ לנו? אל מרוחק ומנוכר, הדן את המין האנושי בחומרה, והכל בעולמנו נעשה בדברו, או אל, הנמצא קרוב אלינו, מדבר מתוך לבנו, מוציא אותנו מבדידותנו, ואנו, בני האדם, יש לנו השפעה גם על דמותו וגם על העולם?
סיפור גן העדן מפרק ג' בבראשית הוא שילוב של שתי הגישות האלה. אלוהים מתהלך בגן, חומל על אדם וחוה ותופר להם כותנות, אך גם משגיח, דן ומעניש את בני האדם בחומרה. הגירוש מגן העדן הוא הצעד הראשון של האל להתרחק מבני האדם. מעודד לדמות, שאנו, וביחוד הצדיקים שבינינו, יש לנו היכולת ללחוץ על כפתור ההפעלה של המעלית האלוהית, ולהורידה מטה, אלינו.