"כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ" (קֹהֶלֶת ז ט). הַכַּעַס רַע מְאֹד, וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן, וִילַמֵּד כֹּל אָדָם לְעַצְמוֹ כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה שֶׁלֹּא יִכְעֹס כְּלָל, וַאֲפִילוּ עַל דָּבָר שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו, וְאִם רוֹצָה לְהָטִיל אֵימָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אוֹ עַל הַצִּבּוּר, אִם הוּא פַּרְנָס, יַרְאֶה בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס, וְתִהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ כְּאָדָם, שֶׁהוּא מַרְאֶה פָּנִים שֶׁל כַּעַס, וּבְלִבּוֹ אֵינוֹ כּוֹעֵס; כִּי הַכַּעַס מֵבִיא לִכְלַל טָעוּת, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַכּוֹעֵס, אִם חָכָם הוּא, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וּבַעֲלֵי כַּעַס חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים, וְגַם מֵתִים קֹדֶם זְמַנָּם.
ספר חסידים
האמירה המקורית מקהלת – היא ציור סמלי מקורי מאד. הכסיל אינו מרגיש, שבחיקו נח הכעס. הכעס אינו פעיל כל הזמן. הוא נח לו בחיקו של הכסיל, וממתין לשעת הכושר. ואז, משמבשילים התנאים, מתעורר הכעס ומפעיל את הכסיל. הכעס שולט בו, והכסיל לא מבחין בכך שהוא מאבד שליטה.
הכעס רע מאד, אומר ספר חסידים. ההסבר מדוע הכעס הוא רע מופיע בהמשך: 'הַכַּעַס מֵבִיא לִכְלַל טָעוּת'. כשאנחנו כועסים, אנו נוטים יותר לטעות, כי 'כָּל הַכּוֹעֵס, אִם חָכָם הוּא, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ'. הכעס מתעורר בנו, בדרך כלל, כאשר אנו נתקלים במשהו המציק לנו, המאיים עלינו, המערער את בטחוננו העצמי, המבייש אותנו או העומד בדרכנו להשיג משהו. דווקא ברגע שכזה, אנו זקוקים לכל התבונה האפשרית שאנו יכולים לגייס. אנו צריכים להפעיל גם את ניסיון החיים שלנו, שלימד אותנו דבר או שניים, וגם את יכולת הערכת אפשרויות הפעולה השונות העומדות לרשותנו, אבל הכעס משבש את בהירות התמונה, והוא מפעיל אותנו על ידי רגשות כמו פחד, שנאה, עלבון או נחיתות – שכולם אינם תבוניים במיוחד. במילים שלי – כעס הוא חולשה.
הכעס נח בחיקנו, ומאיים בכל רגע להשתלט עלינו. מה עושים? אומר ספר חסידים: 'יְלַמֵּד כֹּל אָדָם לְעַצְמוֹ כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה שֶׁלֹּא יִכְעֹס כְּלָל'. מסתבר שאת זה ניתן לתרגל ולשכלל. מודעות עצמית גבוהה בתוספת מנה גדושה של ערנות עשויות לגלות לנו את הבהובי הכעס הראשונים, ולחסום אותם מלהתפתח למדורה מסוכנת. האם הכעס הוא תמיד רע? הלא לעתים יופיע מולנו 'דָּבָר שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו'... דבר שראוי לכעוס עליו הוא דבר פסול, אבל במקום לכעוס עליו יכולים אנו לגנותו ולהיאבק בו בסבלנות ומתוך קור רוח, מה שיגביר את סיכוי ההצלחה שלנו. אמנם חז"ל אמרו כי אל לו לאדם להטיל אימה בתוך ביתו (רבי אבהו בבבלי גיטין), אבל דומה כי גם אדם מול בני ביתו וגם פרנס מול הציבור עליו הוא מופקד זקוקים מדי פעם להפגין סמכות כדי שילכו בדרכם. ספר חסידים מציע שֶׁ'יַרְאֶה בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס, וְתִהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ כְּאָדָם, שֶׁהוּא מַרְאֶה פָּנִים שֶׁל כַּעַס, וּבְלִבּוֹ אֵינוֹ כּוֹעֵס'.