וַיְהִי בְּעֵת הַהִיא, וּבְנֵי אָדָם יוֹשְׁבִים עִם חָנוֹךְ, וְחָנוֹךְ מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה דְּמוּת סוּס גָּדוֹל יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם. וַיֵּלֶךְ הַסּוּס בָּרוּחַ לָאָרֶץ, וְיַגִּידוּ לְחָנוֹךְ אֶת אֲשֶׁר רָאוּ. וְיֹאמַר אֲלֵיהֶם חָנוֹךְ: בַּעֲבוּרִי הַסּוּס הַהוּא יוֹרֵד לָאָרֶץ; הִגִּיעַ הָעֵת וְהַיּוֹם, אֲשֶׁר אֵלֵךְ לִי מֵאִתְּכֶם, וְלֹא אֵרָאֶה עוֹד אֲלֵיכֶם. וַיֵּרֶד הַסּוּס הַהוּא בָּעֵת הַהִיא, וְיַעֲמֹד לִפְנֵי חָנוֹךְ, וְכֹל בְּנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר אֶת חָנוֹךְ רוֹאִים אוֹתוֹ. וַיְצַו עוֹד חָנוֹךְ בָּעֵת הַהִיא, וְיַעֲבִירוּ קוֹל לֵאמֹר: מִי הָאִישׁ, אֲשֶׁר יַחְפֹּץ לְדַעַת דַּרְכֵי ה' אֱלֹהָיו, יָבֹא בַּיּוֹם הַזֶּה אֶל חָנוֹךְ טֶרֶם הִלָּקְחוֹ מִמֶּנּוּ! וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל בְּנֵי הָאָדָם, וַיָּבוֹאוּ אֶל חָנוֹךְ בַּיּוֹם הַהוּא, וְגַם כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ וְשָׂרֵיהֶם וְרוֹזְנֵיהֶם לֹא סָרוּ מֵאִתּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. וַיְּלַמֵּד חָנוֹךְ אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם חָכְמָה וְדַעַת וּמוּסָר ה' בַּיּוֹם הַהוּא, וַיָּצָם מְאֹד לַעֲבֹד אֶת ה' וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כֹּל יְמֵי חַיֵּיהֶם, וַיָּשֶׂם עוֹד שָׁלוֹם בֵּין כֻּלָּם. וִיהִי אַחַ"כּ, וַיָּקֶם וְיִרְכַּב עַל הַסּוּס, וְיֵצֵא וְיֵלֵךְ, וַיֵּצְאוּ וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו כֹּל בְּנֵי הָאָדָם, כִּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ, וַיֵּלְכוּ אִתּוֹ מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְיֹאמַר אֲלֵיהֶם: שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם! לָמָּה תֵּלְכוּ, פֶּן תָּמוּתוּ? וַיָּשׁוּבוּ מִקְצָת מֵהֶם מֵעָלָיו. וַיֵּלְכוּ אִתּוֹ הַנִּשְׁאָרִים מֵהֶם מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְחָנוֹךְ דּוֹבֵר אֲלֵיהֶם בְּכָל יוֹם: שׁוּבוּ לְאָהֳלֵיכֶם פֶּן תָּמוּתוּ! וְלֹא אָבוּ לָשׁוּב, וַיֵּלְכוּ אִתּוֹ, וַיּהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וִידַבֵּר עוֹד חֲנוֹךְ אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם מֵאִתִּי, כִּי מָחָר אֶעֱלֶה לִי הַשָּׁמָיְמָה, וְהָיָה כֹּל הַנִּשְׁאָר מִכֶּם אִתִּי יָמוּת! וַיָּשׁוּבוּ עוֹד מֵהֶם. וִיהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וַיּוֹתִירוּ עוֹד אֲנָשִׁים, וְיִדְבְּקוּ עִמּוֹ, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: עִמְּךָ נֵלֵךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. חַי ה', כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינֵינוּ וּבֵינְךָ. וּבִרְאוֹתוֹ כִּי מִתְאַמְּצִים הֵם לָלֶכֶת אִתּוֹ, וַיֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא שָׁבוּ לָהֶם. וְהַמְּלָכִים הָאֵלֶּה בְּשׁוּבָם הִתְפָּקְדוּ כֻּלָּם לְדַעַת אֶת מִסְפַּר הָאֲנָשִׁים הַנִּשְׁאָרִים, אֲשֶׁר הָלְכוּ אַחַר חָנוֹךְ. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיַּעַל חָנוֹךְ בִּסְעָרָה הַשָּׁמָיְמָה בְּסוּסֵי אֵשׁ וְרִכְבֵּי אֵשׁ, וַיִּשְׁלְחוּ כֹּל הַמְּלָכִים, אֲשֶׁר הָיוּ עִם חָנוֹךְ, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לָקַחַת אֶת מִסְפַּר הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ עִם חָנוֹךְ בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר עָלָה מִשָּׁם הַשָּׁמַיְמָה. וַיֵּלְכוּ כֹּל הַמְּלָכִים אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, וַיִּמְצְאוּ כֹּל הָאָרֶץ מְלֵאָה שֶׁלֶג בַּמָּקוֹם הַהוּא, וְעַל הַשֶּׁלֶג אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת מֵאַבְנֵי שֶׁלֶג. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: לְכוּ וּנְבַקֵּעַ אֶת הַשֶּׁלֶג הַזֶּה, וְנִרְאֶה פֶּן מֵתוּ הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ עִם חָנוֹךְ תַּחַת אַבְנֵי הַשֶּׁלֶג! וַיַּעֲשׂוּ כֵּן, וַיְבַקְשׁוּ בְּכֹל הַשֶּׁלֶג הַהוּא, וַיִּמְצְאוּ אֶת מִסְפַּר הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִם חָנוֹךְ מֵתִים תַּחַת הַשֶּׁלֶג, וַיְבַקְשׁוּ אֶת חָנוֹךְ, וְלֹא מְצָאוּהוּ, כִּי עָלָה הַשָּׁמָיְמָה.
(ספר הישר)
בספרים החיצוניים מצויים לפחות שני ספרי חנוך, והם עשירים בתיאורים של העולמות העליונים, של ידע הכוכבים והמזלות ושל העתיד להתרחש עד קץ הימים.
כאן, בדף שלנו, קטע קצר מתוך 'ספר הישר', יצירה יהודית מתקופת הרנסנס, המרכזת, לבטח, מדרשים ומסורות קדומות הרבה יותר. קטע זה מתאר את ימיו האחרונים של חנוך עלי אדמות, טרם הילקחו על ידי האלהים.
חנוך הוא דמות מיוחדת בספרות היהודית, שמקורותיה המקראיים הם דלים ביותר. הנה מה שכתוב בספר בראשית פרק ה':
וַיְחִי יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת חֲנוֹךְ... וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת מְתוּשָׁלַח. וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מְתוּשֶׁלַח שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. וַיְהִי כָּל יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ, כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים.
ישנן דמויות מקראיות מעטות, שסוף חייהן עלי אדמות לוט בערפל. כזה היה אליהו, שעלה בסערה השמימה, ודומה לו היה חנוך, שהסיפור אודותיו בספר הישר משתמש במוטיבים מסיפור אליהו – האנשים ההולכים אחריו, עד שנותרים מתי מעט, מרכבת האש והעלייה בסערה השמימה.
על פי ספרי חנוך א' ו-ב' חנוך נלקח על ידי האלוהים לעמוד לצידו, ללמוד ידע על-אנושי, לפתח את ידע לוח השנה, וללמדו לבני האדם. בספור שלפנינו מבקש חנוך להקנות לבני האדם את הידע שכבר רכש בחייו האנושיים רגע לפני העלמותו.
הדרמה של עזיבת חנוך את הארץ מלווה באפקטים של שלג ואש ובמותם של אותם אחרונים, שלא ויתרו, והלכו אתו עד הסוף המר שלהם.