"הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם" (יְהוֹשֻׁעַ ה, ט), לְפִי שֶׁרָאָה פַּרְעֹה בְּאִצְטַגְנִינוּת, וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: "רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם" (שמות י'). אָמַר לוֹ: רוֹאֶה אֲנִי בְּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלִּי כּוֹכָב אֶחָד עוֹלֶה לִקְרַאתְכֶם, וּשְׁמוֹ 'רָעָה', וְהוּא סִימָן דָּם וַהֲרִיגָה. וּכְשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בָּעֵגֶל, וּבִקֵּשׁ הקב"ה לְהָרְגָם, בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה בִּתְפִלָּתוֹ: "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרָיִם: בָּרָעָה הוֹצִיאָם?" (שמות ל"ב), זֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ לָכֶם: רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם, "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֵּר" (שם), וְהָפַךְ אֶת הַדָּם לְדַם מִילָה, שֶׁמָּל אוֹתָם יְהוֹשֻׁעַ, וְזֶה שֶׁנֶאֱמַר: "הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם", שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: דָּם אָנוּ רוֹאִים עֲלֵיכֶם.
ילקוט שמעוני
את המשפט הזה, "הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם", אומר ה' לבני ישראל בגלגל, לאחר שיהושע מל את כל העם. חז"ל תמהים על כך, שאלוהים קורא לאי-קיומה של המילה 'חרפת מצרים'. חרפה מילא, אבל מדוע 'חרפת מצרים'? ברוח הפשט ניתן לומר, כי הימנעותם של בני ישראל מקיום מצוות המילה היתה במצרים; אבל חז"ל מנצלים את ההזדמנות לומר משהו מעט יותר מעניין.
אחרי המכה השביעית, כאשר אנשי פרעה כבר מיואשים מהעקשנות של מלכם, ומשה חוזר על תביעתו 'שלח את עמי', מסכים פרעה לשלח את העם, אך בתנאי שרק הגברים יצאו, והוא מוסיף: "רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם". רמב"ן מנסח את פירוש הפשט: 'ודרך הפשט - דעו כי רעה נגד פניכם, עומדת וקרובה לבא עליכם מֵאִתִּי, כי אגמול אתכם רעה בראותי שאתם חפצים לברוח'. רש"י, לעומתו, בוחר במדרש, שאני מביא כאן מילקוט שמעוני. 'רָעָה' הוא שמו של אחד הכוכבים, הממונה על עשיית רעה. פרעה מזהיר את משה, שעל פי האצטגנינים שלו, החוזים בכוכבים, רעה גדולה עלולה ליפול על בני ישראל לאחר שיצאו אל המדבר. יפה מצידו, לא?
בני ישראל יוצאים על אף זאת ממצרים, ולא חולף זמן רב, והם נכשלים במעשה העגל. זו הרעה, אותה חזה פרעה. אלוהים רוצה לכלות את זעמו בעם החוטא, ומשה מנסה להרגיע אותו: "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרָיִם: בָּרָעָה הוֹצִיאָם?". על פי הפירוש היצירתי של המדרש, אומר משה לאלוהים: אם תשמיד את העם, יגידו במצרים כי הוצאת את העם אל המדבר כדי שכוכב 'רעה' ישמיד אותם.
האם מסביר המדרש הזה את הביטוי 'חרפת מצרים'? לא ממש...
מעניין לקרוא בפרוש רש"י לתנ"ך ציטוט מילה במילה של המדרש הזה. זה הפירוש המתאים, לדעתו. רש"י שקדם למועד גיבוש ילקוט שמעוני, הכיר, ככל הנראה, גרסה קדומה יותר של המדרש.
יש מפרשים, הסבורים כי דבריו של אלוהים על 'חרפת מצרים' אינם מתייחסים למצוות המילה כלל, אלא למצב הטומאה בו היו שרויים בני ישראל בתוך התרבות המצרית, או לחרפת השהייה שלהם במשך ארבעים שנה במדבר לפני ההגעה לארץ כנען.