רַ' אַבָּהוּ רָאָה: פַּנְטָקָקָה יִתְפַּלֵּל וְיֵרְדוּ גְּשָׁמִים. יָרְדוּ גְּשָׁמִים.
שָׁלַח רַ' אַבָּהוּ וֶהֱבִיאוֹ. אָמַר לוֹ: 'מָה אֻמָּנוּתְךָ?' אָמַר לוֹ: 'חָמֵשׁ עֲבֵרוֹת עוֹשֶׂה אֲנִי בְּכָל יוֹם: מַשְׂכִּיר זוֹנוֹת, מְקַשֵּׁט תֵּיאַטְרוֹן, מַכְנִיס כְּלֵיהֶן לְמֶרְחָץ, מְטַפֵּחַ וּמְרַקֵּד לִפְנֵיהֶן וּמַקִּישׁ בְּצִלְצָלִים לִפְנֵיהֶן'. אָמַר לוֹ: 'וּמָה מַעֲשֶׂה טוֹב עָשִׂיתָ?' אָמַר לוֹ: 'פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְקַשֵּׁט תֵּיאַטְרוֹן. בָּאָה אִשָּׁה אַחַת וְעָמְדָה לָהּ מֵאֲחוֹרֵי הָעַמּוּד וּבָכְתָה, וְאָמַרְתִּי לָהּ: 'מָה לָךְ?' אָמְרָה לִי: 'בַּעֲלִי חָבוּשׁ, וּבִקַּשְׁתִּי לִרְאוֹת מָה אֶעֱשֶׂה וְאֶפְדֶּנּוּ'. מָכַרְתִּי מִטָּתִי וּמַצָּעַי, נָתַתִּי לָהּ אֶת דְּמֵיהֶם, וְאָמַרְתִּי לָהּ: 'הֵא לָךְ, פְּדִי בַּעְלֵךְ, וְלֹא תֶּחֱטָאִי'.
אָמַר לוֹ: 'כְּדַאי אַתָּה לְהִתְפַּלֵּל וּלְהֵעָנוֹת!'
ירושלמי תענית
רבי אבהו היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור השלישי (סוף המאה ה-3 - תחילת המאה ה-4). הוא היה מתלמידיו החשובים של רבי יוחנן. רבי אבהו כיהן בתור ראש ישיבה בקיסריה, וייצג את היישוב היהודי בארץ בפני שלטונות האימפריה הרומית. קיסריה היתה עיר מעורבת, ור' אבהו הכיר בתוקף תפקידיו הציבוריים לא מעט מנציגי השלטון הזר. אבל את פנטקקה לא הכיר ר' אבהו.
באחת משנות הבצורת מספרים יהודים לר' אבהו, כי מי שעשוי להושיע את העם בעת צרה זו הוא דווקא פנטקקה, האיש העובד באחד התיאטראות של קיסריה. התיאטרון של פנטקקה הוא מרכז בילויים מגוון. ניתן לצפות בו במופעי מוסיקה ומחול, ניתן לטבול בו במרחץ רומי, והבחורות המופיעות במקום רגילות להעניק גם שירותי VIP. המדרש קורא להן 'זונות'.
ר' אבהו, התמה על היכולות של פנטקקה להוריד גשם, שולח לקרוא לאיש כדי לחקור אותו ולשמוע בזכות מה ניתנה לאיש כמוהו אותה יכולת מאגית כה מוערכת.
כאשר חוקר ר' אבהו את פנטקקה למעשיו, מתברר כי שמו של פנטקקה הוא שם סמלי: חמש עבירות. וכך מתאר פנטקקה את עיסוקו: 'חָמֵשׁ עֲבֵרוֹת עוֹשֶׂה אֲנִי בְּכָל יוֹם: מַשְׂכִּיר זוֹנוֹת, מְקַשֵּׁט תֵּיאַטְרוֹן, מַכְנִיס כְּלֵיהֶן לְמֶרְחָץ, מְטַפֵּחַ וּמְרַקֵּד לִפְנֵיהֶן וּמַקִּישׁ בְּצִלְצְלִים לִפְנֵיהֶן'.
'בטח עשית פעם מעשה טוב ומיוחד, שזיכה אותך ביכולת הורדת גשמים' – אומר לפנטקקה ר' אבהו. האיש נזכר באותו מעשה טוב שעשה פעם. הוא מכר את מעט הרכוש שהיה ברשותו, כדי להפקיד בידי אחת מנערות הליווי שלו סכום כסף, המספיק לפדות את בעלה מן השבי. ר' אבהו מתרשם מהסיפור המרגש, ומאשר: 'כְּדַאי אַתָּה לְהִתְפַּלֵּל וּלְהֵעָנוֹת!'
סיפור קטן ונחמד זה משלב כמה רעיונות ומסרים. חשיבותה של מצוות פדיון שבויים עלתה באותם ימים קשים כמעט על כל מצווה אחרת. קהילות שלמות התגייסו כדי לאסוף סכומי כסף, שיספיקו למטרה קדושה זו. בסיפור שלפנינו איש אחד, שאינו בעל נכסים גדול, נותן את כל מה שיש לו עבור אישה, שמעמדה החברתי, קרוב לוודאי, לא היה גבוה, אחרת לא היתה מידרדרת לעבודה אצל פנטקקה. פנטקקה מייצג ,מאידך, גוי או יהודי שהתיוון, איש פשוט, שנחלץ ברגע של מצוקה נוראה של אחת מהעובדות שלו, והוא יוצא לעזרתה, תוך שהוא מוותר על המעט שיש לו. פדיון הבעל מהשבי יחזיר אותו, את הבעל, אל חיק אשתו, ויאפשר לה לפרוש מהמקצוע הלא מכובד בו היא עוסקת, ככל הנראה, מאונס. פנטקקה מגשים את האידיאל ממסכת אבות: 'בַּמָּקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ'. רעיון נוסף המצוי בין השיטין הוא שיכולת הורדת גשמים איננה להטוט מאגי, כי אם מתת-אל, הניתנת לו, לאדם, שצדיקותו היא צדיקות של אדם פשוט, היודע מה חשוב בחיים.