צֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בִּימֵי הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהָיָה בִּזְמַנּוֹ הָרַב יִשְׂרָאֵל נֶאגְ'אֵרָה זַ"ל, וְהָיָה נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁהִגִּיד עָלָיו הָאֲרִ"י, שֶׁהָיָה נִיצוֹץ דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וּפַעַם אַחַת בְּלֵיל שַׁבָּת קוֹדֶשׁ הָיָה הֶחָכָם הַנִּזְכָּר שׂוֹרֵר עַל שֻׁלְחָנוֹ כְּמִנְהָגוֹ הַטּוֹב, וְרָאָה הָאֲרִ"י מַלְאָכִים לַאֲלָפִים וּרְבָבוֹת, עוֹלִים וְיוֹרְדִים בְּבֵיתוֹ לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה, כִּי כָּל שִׁירָיו הָיוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְתֶכֶף וּמִיָּד הִסְתַּכֵּל הָרַב הָאֲרִ"י זַ"ל, שֶׁבָּא מַלְאָךְ אֶחָד, וְסִלֵּק לְכָל מַחֲנֵה הַמַּלְאָכִים הַשְּׁרוּיִים שָׁם, עַל דְּבַר שֶׁהָיָה מְשׁוֹרֵר עַל הַשֻּׁלְחָן, אֲשֶׁר לִפְנֵי ה', בִּזְרוֹעוֹת מְגֻלִּים, וְגַם עַל דְּבַר שֶׁלֹּא הָיָה הַכּוֹבַע עַל רֹאשׁוֹ. וּכְשֶׁהִרְגִּישׁ הָאֲרִ"י זַ"ל בַּדָּבָר, שָׁלַח אֵלָיו ב' תַּלְמִידִים מִתַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים לְגַלּוֹת אֶת אָזְנוֹ לֵאמֹר, כִּי מַלְאֲכֵי אֱלוֹקִים הָיוּ מִשְׁתַּעְשְׁעִים אֶל שִׁירָיו וְרִנּוֹתָיו, וּבַעֲבוּר שֶׁלֹּא הָיָה בְּכָבוֹד עַל הַשֻּׁלְחָן, נִסְתַּלְּקוּ לְמַעְלָה. וּכְשָׁמְעוֹ הֶחָכָם הַנִּזְכָּר אֶת הַדָּבָר, אֲחָזַתּוּ רְעָדָה וּפִיק בִּרְכַּיִם וְחַלְחָלָה בְּכָל מָתְנַיִם, וְעָמַד מַרְעִיד, וְיָשַׁב בְּכָבוֹד גָּדוֹל עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְחָזַר לְשִׁירוֹ, שֶׁהָיָה מְשַׂמֵּחַ בְּדִבְרוֹתָיו אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים. וְתֶכֶף וּמִיָּד חָזְרוּ מַלְאֲכֵי שָׁמַיִם לָבוֹא כְּבָרִאשׁוֹנָה, שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים, מִשְׁתַּעְשְׁעִים שַׁעֲשׁוּעַ רַב כִּבְמַזְמוּטֵי חָתָן וְכַלָּה, וְהָרַב הָאֲרִ"י וְתַלְמִידוֹ הַגָּדוֹל זַ"ל רוֹאִים וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.
'חמדת ימים'
הרב ישראל נג'ארה, בן המאה ה-16, התפרסם בעיקר כמשורר ופייטן, וליצירתו השפעה ניכרת בקהילות יהודיות מארצות הבלקן, רוב ארצות העולם המוסלמי ואף הודו. בפיוטיו ניכרת ההשפעה של שירת ספרד, הן במשקל ובצורה הקפדניים, והן בנושאי השירה. בשירתו היה שילוב נדיר בין קדושה, קבלה וחולין. מבחינה מוזיקלית, חולל ר' ישראל מהפכה של ממש בכך שהתאים מנגינות עממיות אל שירת הקודש, ובכך גרם לבני הקהילה, שהכירו את השירים העממיים, להחליף את הטקסט המקורי בטקסט עברי, המכוון כלפי שמים. הוא לא היה יוצא דופן בעניין זה, ובתיבת השירים היהודיים, כמו גם לחני התפילות של בית הכנסת, רבים הלחנים שנלקחו משירי העמים, בקרבם חיו היהודים. יוזכר בחיבה הזמר מייק בורשטיין, שנהג לשיר בימים הנוראים תפילות בבית הכנסת, בלחנים משירי אלביס פרסלי.
לחיים נחמן ביאליק היתה דעה משלו על ר' ישראל נג'ארה, וכך כתב על שיריו:
"רוב פזמוניו הדתיים של ר' ישראל נג'ארה, הפזמונים עם ניגוניהם, הם מיני סירוסים ושינויים מסוג זה; ומה שה'דון ז'ואן' האיטלקי עם צרור הפרחים שבידו מזמר לסיניורא שלו באיטלקית מאחורי החלון בליל אביב - ר' ישראל נג'ארה עם האפר שעל ראשו מזמר באותו ניגון עצמו ובלשון הקדש כלפי קודשא-בריך-הוא ושכינתיה אצל ארון הקודש בשעת תיקון חצות..."
ספר 'חמדת ימים', המיוחס לר' נתן העזתי, מבשר השבתאות, מספר סיפור פנטסטי על ר' ישראל נג'ארה, היושב אל שולחן השבת, ומזמר בהתלהבות פיוטים. מלאכי שרת יורדים משמיים להאזין לקונצרט, אך משעולה התלהבות הפיטטן וגולשת עד הרמת ידיים, החושפת את זרועותיו המגולות (געוואלד!), מרחיק את המלאכים את כל החבורה, כדי לא לקחת חלק בביזיון. האר"י הקדוש, הנוכח באירוע, מגלה את אוזנו של ר' ישראל, שמרוב התלהבות אפילו לא ראה את המלאכים, על הפאדיחה של הזרועות המגולות, ור' ישראל מארגן עצמו לישיבה יותר מכובדת סביב שולחן השבת. או אז שבים המלאכים, והקונצרט נמשך...
מסתבר שהבחור היה עילוי כריזמטי עד כדי פרובוקטיביות, ולא כל אחד אהב את מה שראה...