מַעֲשֵׂה בְּטוֹרְנוּסְרוּפוּס שֶׁשָּׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ: לָמָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנֵא אוֹתָנוּ, שֶׁכָּתַב "וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי"? אָמַר לוֹ: לְמָחָר אֲנִי מְשִׁיבְךָ. לְמָחָר אָמַר לוֹ: רַבִּי עֲקִיבָא, מֶה חָלָמְתָּ זֶה הַלַּיְלָה, וּמָה רָאִיתָ? אָמַר לוֹ: בַּחֲלוֹמִי הָיָה לִי הַלַּיְלָה שְׁנֵי כְּלָבִים, אֶחָד שְׁמוֹ רוּפוּס וְאֶחָד שְׁמוֹ רוֹפִינָא. מִיָּד כָּעַס. אָמַר לוֹ: לֹא קָרָאתָ שֵׁם כְּלָבֶיךָ, אֶלָּא עַל שְׁמִי וְעַל שֵׁם אִשְׁתִּי. נִתְחַיַּבְתָּ הֲרִיגָה לַמַּלְכוּת! אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: וּמַה בֵּינְךָ לְבֵינֵיהֶם, אַתָּה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְהֵן אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין, אַתָּה פָּרֶה וְרָבֶה וְהֵן פָּרִין וְרָבִין, אַתָּה מֵת וְהֵן מֵתִים. וְעַל שֶׁקָּרָאתִי שְׁמָם בְּשִׁמְךָ, כָּעַסְתָּ?! וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיוֹסֵד אֶרֶץ, מֵמִית וּמְחַיֶּה, אַתָּה נוֹטֵל עֵץ, וְקוֹרֵא אוֹתוֹ אֱלֹהִים כִּשְׁמוֹ, לֹא כָל שֶׁכֵּן שֶׁיְּהֵא שׂוֹנֵא לָכֶם. הוֹי, וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי!
תנחומא
נתחיל בשיעור בהיסטוריה: טורנוסרופוס היה מפקד רומאי ביהודה, בזמן החורבן במלחמת בר כוכבא תחת הקיסר אדרינוס. שמו היה טיניוס(Tineius, Tinnius), . רופוס (Rufus) הוא תואר לשר צבא. חז"ל שיבשו את שמו טורנוס על שם אכזריותו. טורנוסרופוס חרש את מקום ההיכל, וביזה את הקודש. על פי חז"ל, הוא התווכח הרבה עם רבי עקיבא ולבסוף דן אותו להריגה.
האם היה לו, לטורנוסרופוס זה, פנאי וחשק לוויכוחים תיאולוגים עם חכמי ישראל? קרוב לוודאי שלא. אותם חכמים, שבחשו בפוליטיקה של המרד, הוצאו על ידיו להורג גם בלי פולמוסים רוחניים. אבל חז"ל מתלהבים מהאפשרות שחכמי התקופה קיבלו הזדמנות לנצח את הרשעים של הגויים בוויכוחים, כמו אותם ויכוחים שהתקיימו באירופה בין חכמי הדת הנוצרים והיהודים, שגם מהם לא תמיד יצאו היהודים בשלום.
ובכל זאת, ניקח את הסיפור כמות שהוא, וננסה להוציא ממנו כמה מסרים.
האם הכינוי של הרומאים בשם 'עֵשָׂו' היה מוכר גם לרומאים עצמם? קשה לדעת. אני נוטה להניח, כי זה היה מעין שם קוד לשיחות של היהודים בינם לבין עצמם, שם קוד שאיפשר להם לבטא ביקורת חריפה על השלטון הרומי תוך כדי סיפור מעשיות על עשו ויעקב. על פי המדרש, טורנוסרופוס לא רק מכיר את הכינוי, אלא גם את התנ"ך, שבו כתוב: "וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי"? שבר פסוק זה מצוי בפרק א' במלאכי, שם הוא מתייחס לממלכת אדום, אשר כונתה בתקופת המקרא בשם 'עשו'.
וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי, וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה, וְאֶת נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר.
שאלה זו, ששאל המפקד הרומי את ר' עקיבא, היא, כמובן, שאלה מכשילה. לא משנה מה תהיה התשובה, הרומאי יכול להעניש את היהודי למשמע תשובה זו. ר' עקיבא מבין, כי הוא במלכודת, והוא מבקש פסק זמן לחשוב על התשובה הטובה ביותר.
ומה יכולה היתה להיות התשובה הטובה ביותר? כמובן, ש'עֵשָׂו' בספר מלאכי היא ממלכת אדום, ולא האימפריה הרומית, שבאותם ימי קדם עדיין לא היתה קיימת. אבל ר' עקיבא בחר בתשובה אחרת, מסוכנת יותר.
טורנוסרופוס סבור שר' עקיבא ביקש דחייה של יום כדי לישון טוב על השאלה, ואולי לקבל מענה באמצעות חלום, ועל כן הוא שואל את ר' עקיבא: "מֶה חָלָמְתָּ זֶה הַלַּיְלָה, וּמָה רָאִיתָ?". ר' עקיבא, שאולי חשב על האפשרות שיישאל שאלה מעין זו, מספר לרומאי, כי חלם על שני כלבים, ששמותיהם רופוס ורופינא. זו התשובה הנועזת ביותר שיכול היה ר' עקיבא לחשוב עליה, נועזת כמעט כמו הרעיון המטופש למרוד ברומאים. טורנוסרופוס, כמובן, נעלב. שמות הכלבים כשמו וכשם רעייתו, והשוואת המפקד ואשתו לכלבים היא חוצפה! אבל ר' עקיבא מסביר לרומאי ההמום את פשר החלום. מי שלוקח פסל דומם מעץ וקורא לו אלוהים, מנהג של עובדי האלילים, שלא יתפלא שמישהו אחר לוקח זוג כלבים וקורא להם בשמותיהם של בני זוג רומאי מכובד. על פי ר' עקיבא, זו סיבה מספקת לשנאה שרוחש האל היהודי לרומאים.
ילדים חמודים, אתם בוודאי רוצים לדעת מה ענה לו טורנוספורוס, והאם כעס על תשובתו זו של ר' עקיבא. אשיב לכם שתי תשובות. האחת – מדרשים רבים מספרים על ויכוחים שהתווכח טורנוסרופוס עם ר' עקיבא, ואנו ננחש, כי הרומאי אהב להתווכח עמו. השנייה – מדרש מקהלת רבה מספר:
"אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי, אֶת הַצַּדִּיק וְאֶת הָרָשָׁע יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים" (קֹהֶלֶת ג יז). ר' חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר: צַדִּיק כָּרָשָׁע יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים – לִסְטִים עוֹלֶה לַגַּרְדּוֹן (לגרדום) וְר' עֲקִיבָא עוֹלֶה לַגַּרְדּוֹן. וְרַבִּי אָמַר: צַדִּיק בְּיַד רָשָׁע יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים, טוֹרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע דָּן אֶת ר' עֲקִיבָא.
וזה שאמר קהלת (פרק ז'): אַל־תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל־תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם?