אָמַר ר' לֵוִי: מִמַּכַּת דָּם הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל, כֵּיצַד? הָיָה הַמִּצְרִי וְיִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים בְּתוֹךְ בַּיִת אֶחָד, וְהָיָה הַגִּיגִית מְלֵאָה מַיִם. וְהָיָה הַמִּצְרִי הוֹלֵךְ לְמַלְאוֹת הַקִּיתוֹן מִתּוֹכָהּ, וְנַעֲשָׂה דָּם, וְיִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ וְשׁוֹתֶה מַיִם מִתּוֹךְ הַגִּיגִית, וְהָיָה הַמִּצְרִי אוֹמֵר: תֵּן לִי מִיָּדְךָ מְעַט מַיִם, וְהָיָה נוֹתֵן לוֹ - נִמְצָא בְּיַד מִצְרִי דָּם. וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ: בּוֹא אֲנִי וְאַתָּה וְנִשְׁתֶּה מִן הַקְּעָרָה, וְהָיָה יִשְׂרָאֵל שׁוֹתֶה מַיִם וְהַמִּצְרִי דָּם, וּכְשֶׁהָיָה הַמִּצְרִי לוֹקֵחַ (קוֹנֶה) מִיִּשְׂרָאֵל מַיִם, הָיָה שׁוֹתֶה מַיִם, לְפִיכָךְ, מִמַּכַּת דָּם הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל...
... וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶן הקב"ה: "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ", הָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין אֶצְלָם וְאוֹמְרִים לָהֶם: הַשְׁאִילֵנִי אוֹתוֹ הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ לָךְ. וְהוּא (הַמִּצְרִי) אוֹמֵר: אֵין לִי .וְאוֹמֵר לוֹ (יִשְׂרָאֵל): אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לְךָ, וַהֲרֵי הוּא בְּתוֹךְ הַתֵּבָה שֶׁלְּךָ, הֲרֵי הוּא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, רָאִיתִי אוֹתוֹ בְּיָדְךָ, וְהָיָה מַשְׁאִילוֹ אוֹתוֹ הַכְּלִי.
וּמֵהֵיכָן הָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹדְעִין? אֶלָּא בְּאוֹתָן יְמֵי הַחֹשֶׁךְ. וּמִמַּכַּת חֹשֶׁךְ וּמִמַּכַּת דָּם הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל.
(ילקוט שמעוני)
נביא לכאן כמה פסוקים מהתורה:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן, קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם, עַל נַהֲרֹתָם, עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם, וְיִהְיוּ דָם, וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים. וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה, וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה, וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו, וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר, וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר, וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם, וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה. וַיִּפֶן פַּרְעֹה, וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ, וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת. וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת, כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר. (שמות ז')
על פי התנ"ך, מי היאור הפכו לדם, ואי אפשר היה לשתות מהם. המצרים החלו לחפור בארות בסביבות היאור בתקווה למצוא בהן מים נקיים.
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם, וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם, וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם. (שמות י')
על פי התנ"ך החושך שלט במצרים שלוש יממות רצופות, והמצרים לא היו יכולים לראות דבר באותם ימים.
וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ, כִּי אָמְרוּ: כֻּלָּנוּ מֵתִים. וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ, מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת. וַיהֹוָה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם, וַיַּשְׁאִלוּם, וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם. (שמות י"ב)
המצרים, כך מספר התנ"ך, היו כבר בטוחים שהמוות קרוב, וכאשר פנו אליהם בני ישראל וביקשו לשאול מהם כלי כסף, כלי זהב ושמלות, נענו בחיוב, אולי משום שלא האמינו שיש תקווה לחייהם. אפילו התנ"ך מהסס לקבוע שהמצרים עשו זאת ברצון, והוא קובע כי ה' הוא שנתן את חן העם בעיני מצרים...
משלושה מקורות אלה עושים חז"ל מטעמים. גם הם לא השתכנעו שהמצרים העניקו לבני ישראל את רכושם מתוך אהבה, והם מוצאים את ההסבר שלהם לעובדה, שבני ישראל יצאו ממצרים ברכוש גדול.
המכה הראשונה, מכת הדם, היתה מופלאה במיוחד. היו המצרי ובן ישראל שותים מאותה גיגית – זה שותה דם וזה שותה מים. היה המצרי מבקש מבן ישראל מים, היה נותן לו מים, והמצרי מקבל דם. רק כאשר קנה המצרי את המים – נותרו אלה מים טובים לשתייה. וכך העשירו ישראל.
ובמכת החושך היו בני ישראל היחידים שראו בעלטה כל דבר. הם נכנסו לבתי המצרים וראו היכן הם מניחים את חפצי הערך שלהם, וכך, בערב היציאה ממצרים יכולים היו להזים את תרוצי המצרים, שאין להם חפצי ערך, ובכך 'לשאול' מהם כל דבר שהיה ברשותם. וכך, משתי המכות, מכת הדם ומכת החושך, העשירו בני ישראל. אין ספק, המצרים יצאו פראיירים...
ובהמשך, כשיקימו בני ישראל את המשכן, יהיה להם כסף וזהב ושאר דברים בעלי ערך לתרום לבניינו של המשכן.