וּמִתּוֹךְ שֶׁהֻזְכַּר לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁרָאוּי הָיָה לַשּׁוֹמֵעַ לְהִזָּהֵר, מְבִיאִים עוֹד בְּעִנְיָן זֶה. אָמַר רָבָא: לָשׁוֹן הָרַע הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁלְּקַבְּלוֹ, לְהַאֲמִין לַמְּסֻפָּר, לֹא צָרִיךְ, מִכָּל מָקוֹם לַחְשֹׁשׁ לוֹ צָרִיךְ.
וּמְסֻפָּר: אוֹתָם בְּנֵי גָּלִיל, שֶׁיָּצָא עֲלֵיהֶם קוֹל שֶׁהָרְגוּ נֶפֶשׁ, בָּאוּ לִפְנֵי ר' טַרְפוֹן, אָמְרוּ לוֹ: יַחְבִּיא אוֹתָנוּ אֲדוֹנֵנוּ! אָמַר לָהֶם: אֵיךְ נַעֲשָׂה לָכֶם? שֶׁהֲרֵי אִם לֹא אַחְבִּיא אֶתְכֶם, יִרְאוּ אֶתְכֶם הָרוֹדְפִים אֶתְכֶם, וְיַהַרְגוּכֶם. וְאִם אַחְבִּיא אֶתְכֶם, הֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים לָשׁוֹן הָרַע הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁלְּקַבְּלוֹ אֵין צָרִיךְ, לַחְשֹׁשׁ לוֹ צָרִיךְ, וַעֲלֵיכֶם נֶאֱמַר לָשׁוֹן הָרַע שֶׁהֲרַגְתֶּם נֶפֶשׁ. לְכָךְ לְכוּ אַתֶּם, הַחְבִּיאוּ עַצְמְכֶם!
בבלי נידה על פי שטיינזלץ
מחד – ענין של פקוח נפש: חבורת גלילים, הבורחת מהמלכות, הרודפת אותה בשל השמועה שהרגו איש, ואנשיה פונים אל ר' טרפון, שיחביא אותם מפני רודפיהם, ויציל את נפשותיהם. מאידך – זאת שמועה, ואין לר' טרפון יכולת לדעת אם נכונה היא, או לא.
ר' טרפון מתלבט מה עליו לעשות, והוא שוקל בקול רם את שתי האפשרויות: יסרב להחביאם – ייתפסו על ידי רודפיהם, וישלמו בחייהם. יסכים להחביאם – השמועה בדבר הרצח שביצעו עלולה להיות אמיתית, ואז הסתרתם היא גם בגדר חטא מוסרי, וגם מעמידה אותו, את ר' טרפון בסכנה.
ר' טרפון מנסה להסתייע בדברי חכמים, המלמדים אותנו איך להתייחס ללשון הרע, כלומר לשמועה, שמפיצים אנשים אודות מישהו שעבר על החוק. אומרים חכמים: אין צריך לקבל את השמועה כאמיתית, אבל יש להביא בחשבון את האפשרות, שהיא אמיתית.
וזאת, אכן, עושה ר' טרפון. אבל דבריו המסכמים את ההתלבטות עמומים משהו. את המילים 'לְכוּ אַתֶּם, הַחְבִּיאוּ עַצְמְכֶם!' ניתן לפרש בשתי דרכים. האחת – סרוב לקחת חלק בניסיון ההתחמקות מידי השלטונות. השניה – רמיזה של ר' טרפון לאנשי החבורה המפוחדת, שאמנם אין הוא לוקח חלק במעשה, אבל רשאים הם להסתיר עצמם כאן, בביתו.
אמירתם של חכמים 'אַף עַל פִּי שֶׁלְּקַבְּלוֹ אֵין צָרִיךְ, לַחְשֹׁשׁ לוֹ צָרִיךְ' אינה זהה לפתגם 'אֵין עָשָׁן בְּלִי אֵשׁ'. מי שאומר 'אֵין עָשָׁן בְּלִי אֵשׁ' קובע כי יש דברים בגו, כי אם הופצה שמועה כזו, לא יכול להיות שהיא שקרית. החכמים אותם מזכיר ר' טרפון אומרים משהו עדין או זהיר יותר. הם מתחילים באפשרות לא לקבל כלל את השמועה כאמיתית, אך מצביעים על האפשרות האחרת – לזכור כי יכול להיות שזה נכון, ויכול להיות שזו ידיעת-כזב. נזכור המלצה זאת כשאנו מקשיבים לידיעות המתפרסמות בכלי התקשורת המגוונים, ובמיוחד ברשתות החברתיות.
הערה קטנה לסיום: חבורת הגלילים הבאה אל ר' טרפון היא, לבטח, חבורת יהודים. המלכות הרודפת אותם היא שלטון זר, שלטון רומאי. ובכל זאת, בשום אופן לא עולה כאן האפשרות של לגיטימציה להסתרת יהודי רוצח מפני מלכות נכרית. רצח הוא רצח.