לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס, וְנָטַע בּוֹ שׁוּרוֹת שֶׁל אֱגוֹזִין וְשֶׁל תַּפּוּחִין וְשֶׁל רִמּוֹנִים, וּמְסָרוֹ בְּיַד בְּנוֹ. בִּזְמַן שֶׁבְּנוֹ עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ, הָיָה הַמֶּלֶךְ מַחֲזִיר וְרוֹאֶה אֵיזוֹ נְטִיעָה יָפָה בָּעוֹלָם, וְהָיָה עוֹקְרָהּ, וּמְבִיאָהּ, וְשׁוֹתְלָהּ בְּתוֹךְ אוֹתוֹ הַפַּרְדֵּס, וּבִזְמַן שֶׁלֹּא הָיָה בְּנוֹ עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ, הָיָה הַמֶּלֶךְ רוֹאֶה אֵיזוֹ נְטִיעָה יָפָה בְּתוֹךְ הַפַּרְדֵּס, וְעוֹקְרָהּ.
כָּךְ, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, רוֹאֶה (הקב"ה) אֵיזֶה צַדִּיק יֵשׁ בְּאוּמוֹת הָעוֹלָם, כְּגוֹן: יִתְרוֹ וְרָחָב, מְבִיאוֹ וּמְדַבְּקוֹ בְּיִשְׂרָאֵל, וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל הקב"ה, רוֹאֶה אֵיזֶה צַדִּיק וְיָשָׁר וְכָשֵׁר וִירֵא שָׁמַיִם יֵשׁ בָּהֶם, וּמְסַלְּקוֹ מִתּוֹכָן.
שיר השירים רבה
אם נשים בכף אחת של המאזנים את התומכים בקבלת גרים לעם ישראל, ובכף השנייה את המתנגדים לכך, יבוא המדרש הזה ויכריע את הכף לטובת מעשה הגיור.
המשל קצת מוזר, או לא מתאים בדיוק למציאות, וכל זה כדי שיתאים לנמשל. המלך הוא, כמו בכל המדרשים, הקב"ה, ובנו, ביחד עם הפרדס שקיבל מאביו, הם עם ישראל. אפשר לראות בפרדס גם משל לתורה, שניתנה לעם ישראל מידי האל, אבל זה לא יסתדר עם המשך המשל.
אם בן המלך עושה את רצונו של אביו (עם ישראל שומר את מצוות האל), מחפש המלך במקומות שונים בעולם עצים נושאי פרי טעים, מביאם לפרדסו של בנו, ונוטעם שם. כך, אם נֶאֱמָן העם לאלוהיו, ימצא האל בין אומות העולם צדיקים, ויביאם להסתפח כגרים על עם ישראל. הנטיעה בתוך הפרדס היא מעשה הגיור של אתם צדיקים. כדי שהמשל יהיה שלם, מסופר בו, שאם בן המלך חוטא לאביו, נוקם בו המלך על ידי עקירת עצים טובים מהפרדס. הסיפור היה קצת יותר קרוב למציאות, לו היה המלך מזניח את הפרדס ומפסיק להביא אליו עצי פרי חדשים, אך חז"ל מעדיפים את הסֵיפָא שלהם, שהנמשל שלה מוזר בהחלט. אם חוטאים בני ישראל לאלוהיהם, נוקם בהם האל בכך שהוא מביא למותם ללא עת דווקא של צדיקי הדור.
נעזוב בצד את הסֵיפָא הבלתי משכנע והבלתי צפוי, ונשוב לרֵישָא. גויים, המחליטים להסתפח אל עם ישראל הם, לאמיתו של דבר, פרס לעמנו על התנהגות טובה!
מי שמכיר קצת גנטיקה, יודע שדם חדש המצטרף לשבט תורם לחוסנו הבריאותי ולשרידותו. מי שמכיר קצת תרבות, יודע, או לפחות סבור, על פי רוב, שקליטת השפעות מתרבויות אחרות, יש בה פוטנציאל ליצירת תסיסה יצירתית ולהתחדשות תרבותית חיובית. אל מול רעיונות אלה ניצבים רעיונות מנוגדים, הדוגלים באחידות העם, בסגירותו מפני השפעות זרות, וביחס שלילי לכל מי שאינו 'משלנו'. החכמים שיצרו את המדרש הזה בהחלט בחרו צד, והם מצביעים בהתלהבות על תופעת הגיור כתופעה חיובית עבור עמנו.