שְׁמוֹנִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְהִלֵּל הַזָּקֵן: שְׁלֹשִׁים מֵהֶם רְאוּיִים הָיוּ, שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶן שְׁכִינָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וּשְׁלֹשִׁים מֵהֶן רְאוּיִים הָיוּ, שֶׁתַּעֲמֹד לָהֶם חַמָּה כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. עֶשְׂרִים בֵּינוֹנִים, בֵּין זֶה לָזֶה. גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן הָיָה יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל; קָטָן שֶׁבְּכֻלָּן בְּשָׁנִים הָיָה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי.
אָמְרוּ עָלָיו, עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ מִקְרָא וּמִשְׁנָה, גְּמָרָא, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, דִּקְדּוּקֵי תּוֹרָה וְדִקְִדּוּקֵי סוֹפְרִים, דְּרָשׁוֹת הַתּוֹרָה בַּדָּבָר, חֶשְׁבּוֹנוֹת הַתְּקוּפוֹת (שֶׁל לוּחַ הַשָּׁנָה) וְגִימַטְרִיאוֹת וְכֵן דְּבָרִים שֶׁבְּחָכְמַת הַנִּסְתָּר, וְשִׂיחַת מַלְאֲכֵי שָׁרֵת, וְשִׂיחַת שֵׁדִים, וְשִׂיחַת דְּקָלִים. מִשְׁלוֹת כּוֹבְסִין (שֶׁהֵם מְשָׁלִים עֲמָמִיִּים, שֶׁאֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְהַסְבָּרַת דִבְרֵי תוֹרָה), וְכֵן מִשְׁלוֹת שׁוּעָלִים, וּבִכְלַל: דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר וְקָטָן.
וּמַסְבִּירִים: דָּבָר גָּדוֹל — סוֹדוֹת מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה (שֶׁל הַנְהָגַת הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹנָה), דָּבָר קָטָן — כְּגוֹן הַהֲלָכוֹת, שֶׁאַחַר דּוֹרוֹת נֻסְּחוּ בְּתוֹךְ הֲוָיוֹת שֶׁל אַבַּיֵּי וְרָבָא. לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר: "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא" (מִשְׁלֵי ח, כא), שֶׁהָיָה רַבָּן יוֹחָנָן מָלֵא וְגָדוּשׁ בְּכָל דִבְרֵי תוֹרָה וְחָכְמָה. וְאִם קָטָן שֶׁבְּכֻלָּן כָּךְ הָיְתָה מַדְרֵגָתוֹ, גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּכְדֵי לְהַסְבִּיר גְּדֻלָּתוֹ מְסַפְּרִים: אָמְרוּ עָלָיו, עַל יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל, גְּדוֹל הַתַּלְמִידִים, בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הָיְתָה קְדֻשָּׁתוֹ רַבָּה כָּל כָּךְ, שֶׁהָיְתָה אֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹ, עַד שֶׁכָּל עוֹף שֶׁפּוֹרֵחַ עָלָיו, מִיָּד נִשְׂרַף.
בבלי סוכה עפ"י שטיינזלץ
מהלל הזקן ועד לרבן יוחנן בן זכאי – כמאתיים שנה. מרבן יוחנן בן זכאי ועד לאביי ורבא – כמאתיים שנה נוספות. אם הלל, יונתן בן עוזיאל ור' יוחנן שייכים לתקופת התנאים, אביי ורבא הם מחשובי האמוראים, וכל אלה הם מגדולי זרם חז"ל. הזכרת שמות כל אלה במדרש אחד (אביי ורבא הם תוספת של הרב שטיינזלץ) מזכירה את שלשלת המסירוֹת הפותחת את מסכת אבות, ומציינת ששמונים מכל החכמים האלה היו גדולים במיוחד.
עפ"י שטיינזלץ, יונתן נחשב לגדול שבהם, על שום שהוא מוקדם מאד (זמנו כזמן הלל הזקן), ור' יוחנן נחשב לקטן שבהם על שום שהוא מאוחר – בן דור החורבן. אחרת קשה להסביר את הפירוט הרב והמרשים של אוצרות הידע בהם שלט ר' יוחנן. עם זאת, יתכן מאד, שבעיני כותב המדרש שלפנינו, גדולתם של הראשונים (וראש לראשונים הוא משה רבנו) תמיד נחשבת יותר מזו של האחרונים, העומדים על כתפיהם, כדברי 'בעל התוספות': 'כך אנו ננסים רוכבים על צווארי ענקים, מפני שראינו חכמתם'.
יונתן בן עוזיאל היה מתרגם ספרות הנביאים לארמית. כאן, במדרש זה, מיוחסת לו גם עוצמה מיסטית מרשימה.
ר' יוחנן בן זכאי היה, על פי מדרש זה, איש אשכולות או איש העולם הגדול. בנוסף לידע שלו במקרא, משנה וגמרא (שתי האחרונות לא היו מעוצבות סופית בימיו, אבל כבר החלו להתגבש), הוא עסק גם בהלכות וגם באגדות, גם בכתבים מיסטיים (סוֹדוֹת מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, חָכְמַת הַנִּסְתָּר, שִׂיחַת מַלְאֲכֵי שָׁרֵת, וְשִׂיחַת שֵׁדִים) וגם במשלים ספרותיים (שִׂיחַת דְּקָלִים, מִשְׁלוֹת כּוֹבְסִין וְמִשְׁלוֹת שׁוּעָלִים), שלפחות חלק מהם הושאלו מאוצרות התרבות החוץ-יהודית. בזוכרנו, כי ר' יוחנן היה גם מנהיג ויוזם של מהפכת יבנה וחכמיה, שהחליפה את מרכזיותו של המקדש שחרב, לפנינו איש רוח וחברה יוצא דופן בשיעור קומתו.