בְּיָמָיו שֶׁל רַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְתַעֲנִית. בָּאוּ אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי גְּזֹר תַּעֲנִית! גָּזַר תַּעֲנִית יוֹם רִאשׁוֹן, יוֹם שֵׁנִי, יוֹם שְׁלִישִׁי, וְלֹא יָרַד גֶּשֶׁם. נִכְנַס וְדָרַשׁ לָהֶם, אָמַר לָהֶם: בָּנַי, הִתְמַלְּאוּ רַחֲמִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְהַקב"ה מִתְמַלֵּא עֲלֵיכֶם רַחֲמִים. עַד שֶׁהֵן מְחַלְּקִין צְדָקָה לַעֲנִיֵּיהֶם, רָאוּ אָדָם אֶחָד נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ. בָּאוּ אֶצְלוֹ (אצל ר' תנחומא) וְאָמְרוּ לוֹ: מָה אָנוּ יוֹשְׁבִים פֹּה וְהַמַּעֲשֶׂה שָׁם? אָמַר לָהֶם: מָה רְאִיתֶם? אָמְרוּ לוֹ: רָאִינוּ אָדָם פְּלוֹנִי נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, שָׁלַח אַחֲרֵיהֶם וֶהֱבִיאָם. אָמַר לוֹ: מָה הִיא לְךָ זוֹ? אָמַר לוֹ: גְּרוּשָׁתִי הִיא. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה נָתַתָּ מָעוֹת לִגְרוּשָׁתְךָ? אָמַר לוֹ: רָאִיתִי אוֹתָהּ בְּצָרָה וְהִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים. הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו לְמַעְלָה וְאָמַר: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, זֶה שֶׁאֵין לְזוֹ עָלָיו מְזוֹנוֹת, רָאָה אוֹתָהּ בְּצָרָה, וְנִתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלֶיהָ. אַתָּה, שֶׁכָּתוּב בְּךָ "חַנּוּן וְרַחוּם", וְאָנוּ בָּנֶיךָ, בְּנֵי יְדִידֶיךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּמָּלֵא עָלֵינוּ רַחֲמִים! מִיָּד יָרְדוּ גְּשָׁמִים, וְנִתְרַוַּח הָעוֹלָם.
בְּרֵאשִׁית רַבָּה פָּרָשָׁה לג, ג'
הורדת גשם היתה פעולה מיוחדת, שרק יחידי סגולה, ולאו דוקא גדולים בתורה, היו מסוגלים לחולל אותה. עם זאת, כאשר היתה עצירת גשמים ממושכת, היה מוטל על מנהיגי הקהילה להכריז על צום ולהתפלל בציבור בבקשה לביטול רוע הגזרה.
רבי תנחומא בר אבא היה אמורא מארץ ישראל בדור השישי, מגדולי בעלי האגדה והמדרש. הוא חי במחצית השנייה של המאה הרביעית לספירה. בעיירה נווה, המצויה כיום בחלקו הסורי של הגולן. שמו של רבי תנחומא נודע בעיקר בשל עיסוקו בתחום האגדה והמדרש ולו מיוחס מדרש תנחומא, שהוא אוסף חשוב ויפה של מדרשי אגדה.
בעת עצירת גשמים פונה הקהל אל ר' תנחומא ומבקש ממנו, שיגזור תענית. המדרש אינו מספר זאת, אך על פי סיפורים דומים, לֻוְּתָה התענית בתפילה בציבור, תפילה לגשם. לאחר שלושה ימים של תענית ותפילות, והגשם עדיין מבושש לבוא, פונה ר' תנחומא אל הקהל ומבקש מכל אחד בקהילה לגלות רגשי רחמים כלפי הזולת, ורחמים אלה יעוררו את רחמי הקב"ה, שיוריד סוף סוף את הגשם המיוחל.
עצירת גשמים היא עונש מידי שמים, כך מאמינים חז"ל, על התנהגות חברתית לא מוסרית. גילוי רחמים אינה מצווה מפורשת מן התורה, אך מצוות לא מעטות נוגעות בעניין זה, כלומר – קיום מצוות של עזרה לעני כמצוות אנשים מלומדה, בלא נוכחותו של רגש חמלה כלשהו, אינו מקובל על המוסר היהודי. נביאי המקרא ניסחו זאת במילים שונות, כמו ישעיהו נ"ח, שבו כתוב: "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת, כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם."
ר' תנחומא סבור, כי אם הציבור יפגין יחס חומל ומרחם כלפי הנזקקים בחברה, אלוהים יחמול על הציבור, ויוריד גשם. הציבור נענה, אך בדרך המקובלת – חלוקת צדקה לעניים. צדקה ניתן לחלק בדרכים שונות, כולל דרכים, המביישות את המקבל ומאדירות את הנותן. כלומר – אין די בביצוע חלוקת צדקה 'לפי הספר'. מה שמתבקש, לאמיתו של דבר, הוא שינוי גישה עמוק יותר, ואת זה לא מבין הציבור, וככל הנראה – גם לא ר' תנחומא.
והיו שם אנשים, שהיתה להם היכולת לחדד מבט ולהבחין, בין כל מחלקי הצדקה למיניהם, באנשים, שהפגנת רגש החמלה שלהם היתה אותנטית ומיוחדת. הם הבחינו באדם, המחלק מעות לגרושתו. אם הגירושין נעשו כדין, על פי ההלכה המקובלת באותם ימים, האישה קיבלה את כתובתה, אותו סכום כסף או רכוש, שהובטחו לה בעת נישואיה כערובה לכך, שתוכל להמשיך ולקיים את עצמה בלי ליפול לחרפת רעב.
בעת עצירת גשמים ממושכת הולכים האנשים, כולם, ומאבדים את רכושם ואת חסכונותיהם, ורבים חווים רעב של ממש. גם אישה, שקיבלה בזמנו את כתובתה עם גירושיה, עלולה להגיע למצב המשפיל הזה. הבעל לשעבר כבר פרע את חובו כלפיה, וכעת היא ברשות עצמה. אין לו כל התחייבות נוספת כלפיה. אותו איש, שראה את גרושתו במצבה העלוב, חש רחמים כלפיה, ונתן לה, לפנים משורת הדין, כסף נוסף, כדי לקיים את עצמה.
שבו האנשים, שראו כל זאת, ופנו אל ר' תנחומא באמירה, החושפת אמת גדולה וחשובה: 'מָה אָנוּ יוֹשְׁבִים פֹּה וְהַמַּעֲשֶׂה שָׁם?', כלומר – כאן, בבית המדרש, לא נוכל לפעול דבר. כאן, בבית המדרש, גם לא נוכל להתרשם ממה שקורה באמת בין חברי הקהילה בימים הקשים האלה. אכן, לא תפילות ולא צום של מתפללים יעשו את ההבדל, אלא מעשים בשטח, ואותו אדם, שחמל על גרושתו, ונתן לה מעות – הוא ההולך בכיוון הנכון, ואת זה לא נוכל לראות גם אם נשב פה, בבית המדרש, ונמשיך להתפלפל.
ר' תנחומא משלב את הסיפור המרגש הזה בתפילתו לפני הקב"ה, והוא מאתגר את האל לגלות את אותה חמלה כלפי ברואיו, גם אם אין הוא חייב להם דבר.
מי הוא זה, שחולל את הנס, והביא לירידת הגשמים? ר' תנחומא, או זה שחמל על גרושתו? חז"ל רוצים להאמין, שלשניהם שמורה הזכות הגדולה הזאת. ר' תנחומא היה גמיש ורגיש מספיק כדי להבין שכל מה שעשה עד כה לא היה מספיק. מרגע שהבין מהי חמלה אמיתית, יכול היה להפעיל את כוחו כבעל תפילה וכנציג הציבור, לגדל ולרומם את מעשהו של האיש בפני הציבור, ולהכתיר את מעשהו של אותו האיש כ-game changer של עצירת הגשמים.