"קֵץ שָׁם לַחֹשֶׁךְ" (אִיּוֹב כ"ח ג'), כָּל הַיִּסּוּרִין, הַבָּאִין עַל הָאָדָם, קֵץ יֵשׁ לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר" (שָׁם). מְדַבֵּר בְּיוֹסֵף. בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱסַר בְּבֵית הָאֲסוּרִים, הָיָה שָׁם עֶשֶׂר שָׁנִים, וְהָיָה לוֹ לָצֵאת בְּאַחַת עֶשְׂרֵה - הֲוֵי "קֵץ שָׁם לַחֹשֶׁךְ". מַהוּ "לְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר"? שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעָה עוֹנָתוֹ לָצֵאת, יָשַׁב הקב"ה, וְחָקַר, וְרָאָה, שֶׁמִּתְבַּקֵּשׁ לִהְיוֹת עוֹד בְּבֵית הָאֲסוּרִים שְׁתֵּי שָׁנִים, עַל יְדֵי שֶׁבָּטַח בְּשַׂר הַמַּשְׁקִים, שֶׁאָמַר לוֹ (יוֹסֵף) ב' פְּעָמִים: "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ" (בְּרֵאשִׁית מ יד), "וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה" (שָׁם). אָמַר לוֹ הקב"ה: אַתָּה הִבְטַחְתְּ עָלָיו שְׁתֵּי זְכִירוֹת, חַיֶּיךָ עֲשֵׂה עוֹד שְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים" (שָׁם).
תנחומא בובר
פסוק חידתי מספר איוב משמש לחז"ל 'מקפצה' לדרש נחמד על קורות יוסף בבית האסורים המצרי.
קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ, וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר, אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת. (איוב כ"ח)
וכך דורשים חז"ל:
החושך הוא הבור, הלא הוא בית האסורים של המלך פרעה, שם מבלה יוסף תקופה ארוכה, עד שהוא נגאל בזכות הכישרון שלו לפתור חלומות.
בתנ"ך כתוב רק "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים", אולי כדי לומר לנו, שיוסף בילה שנתיים בבית האסורים; אבל מציאות פסוק זה אחרי סיפור שר המשקים ושר האופים מאפשרת גם פירוש שונה, האומר כי שנתיים ימים לאחר המעשה בשרי המלך פרעה חלם פרעה חלום, משמע יוסף בילה זמן ממושך יותר בבית האסורים לפני המקרה של שרי המלך. המדרש שלנו אומר, כי יוסף שהה בבית הסוהר עשר שנים לפני פגישתו עם שר המשקים ושר האופים.
אגב, ה'בונוס' של שנתיים שניתן ליוסף מזכיר את האגדה של ר' שמעון בר יוחאי, שקיבל בונוס דומה עם יציאתו מהמערה אחרי 12 שנה, בונוס, שהחזיר אותו ואת בנו לשנה אחת נוספת 'על התנהגות לא טובה'. אגדה זו מופיעה בבבלי שבת ל"ג ע"ב.
נשוב אל הפסוק מאיוב:
מי חוקר לכל תכלית? אלוהים, כמובן; ובסיפור יוסף חקר אלוהים בתום עשר השנים את התנהגותו של האסיר, והחליט, שהתכלית עדיין לא הושגה – יוסף עדיין אינו מוכן לחיים של חופש. מדוע? התנ"ך מספר, שכאשר פתר יוסף את חלומו של שר המשקים, ובישר לו שבקרוב ישיב לו פרעה את החופש ואת מעמדו בארמון, הוא ביקש מהשר לזכור אותו, את יוסף, כאשר יְיֻשְׁרוּ ההדורים בינו לבין המלך, ויפעל לשחרורו. עבור אלוהים בקשה זו העידה על כך, שיוסף אינו בוטח בו, באל, ומקווה לגאולה מידי השר. על כך נענש יוסף בשנתיים נוספות מתחת לאדמה.
על פי מדרש זה יצא יוסף מבית האסורים כשהוא כבר גבר צעיר במלוא אונו, בשל להתחלת קריירה מזהירה בחצר פרעה, לנישואין עם אסנת ולהולדת מנשה ואפרים.