חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ מֵעֶזְרַת נָשִׁים לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שִׁירֵי הַמַּעֲלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר תְּהִלִּים. אָמַר לוֹ רַב חִסְדָּא לְאֶחָד הַחֲכָמִים, שֶׁהָיָה מְסַדֵּר אַגָּדוֹת לְפָנָיו, אָמַר לוֹ: הָאִם שָׁמַעְתָּ אוֹתָם חֲמִשָּׁה עָשָׂר שִׁירֵי הַמַּעֲלוֹת, הַכְּתוּבִים בְּסֵפֶר תְּהִלִּים, כְּנֶגֶד מִי אֲמָרָם דָּוִד? אָמַר לוֹ אוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם: כָּךְ אָמַר ר' יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁכָּרָה דָּוִד שִׁיתִין, שֶׁהֵם הַמְּעָרוֹת וְהַנְּקָבִים בִּיסוֹד הַמִּקְדָּשׁ, צָף וְעָלָה הַתְּהוֹם, וְרָצָה לִשְׁטֹף אֶת הָעוֹלָם. מִיָּד אָמַר דָּוִד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת וְהוֹרִידָן. הִקְשָׁה לוֹ רַב חִסְדָּא: אִם כָּךְ, לֹא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה "מַעֲלוֹת" הָיוּ צְרִיכִים לְהִקָּרֵא אֶלָּא "יוֹרְדוֹת" הָיָה צָרִיךְ לוֹ שֶׁיִּקָּרְאוּ!
אָמַר לוֹ לְרַב חִסְדָּא: הוֹאִיל וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶת הַדָּבָר, כָּךְ נֶאֱמַר הַדָּבָר בִּמְקוֹרוֹ: אָמַר דָּוִד: הַאִם יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ אִם מֻתָּר לִכְתֹּב שֵׁם שֶׁל קֹדֶשׁ עַל חֶרֶס, וְאִם אָכֵן יֵשׁ מִי שֶׁבָּרוּר לוֹ הַדָּבָר לְהֶתֵּר, נִזְרוֹק אוֹתוֹ לַתְּהוֹם, וְיָנוּחַ הַתְּהוֹם! לֹא הָיָה מִי שֶׁיֹּאמַר לוֹ דָּבָר. אָמַר דָּוִד: כֹּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר, וְאֵינוֹ אוֹמֵר לִי דָּבָר, יֵחָנֵק בִּגְרוֹנוֹ. וְאָז נָשָׂא אֲחִיתֹפֶל קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ מִדַּעְתּוֹ, וְאָמַר: וּמָה (אִם כְּדֵי) לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בְּדִין סוֹטָה, שֶׁבַּעְלָהּ חוֹשֵׁד בָּהּ, שֶׁנִּטְמְאָה עִם אַחֵר, אָמְרָה תּוֹרָה: שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם, שֶׁכֵּן בְּסוֹטָה מוֹחֲקִים מְגִלָּה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ שֵׁם ה' בְּמַיִם, שֶׁשּׁוֹתָה הַסּוֹטָה, לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁמֻּתָּר. אָמַר לוֹ לְדָוִד: מֻתָּר הַדָּבָר.
בבלי סוכה נ"ג (תרגום שטיינזלץ)
חמשה עשר שירי מעלות מצויים בספר תהלים, המיוחס לדוד המלך. מהו מקור השם 'שיר המעלות'? שואלים חז"ל, ומשיבים: המעלות הן מדרגות, וחמש עשרה כאלה היו בין עזרת נשים לעזרת ישראל בבית המקדש. ממשיכים חז"ל ומקשים: ומה היה לו, לדוד, לשיר חמשה עשר שירים לאותן מעלות? התשובה לשאלה זו היא סיפור מהתקופה שדוד התחיל בפעולות לקראת בניין המקדש. ידוע מהתנ"ך, שאלוהים לא התיר לדוד לבנות את המקדש, ואת המלאכה המקודשת הזאת הותיר לבנו שלמה. מה, אם כן, לדוד ולמעלות בית המקדש, שעדיין לא היה קיים? על פי המדרש החל דוד בחפירת היסודות למקדש, ובכלל עבודות אלה היתה גם חפירת השיתין, הנקבות או התעלות, שבעתיד יוליכו וינקזו את מי הנסך מהמזבח כלפי מטה. חפירה זו של דוד זעזעה יסודות עולם, והתהום, אותה מפלצת מימית מיתולוגית, צפה ועלתה בהם, ואיימה לשטוף את העולם. שאל דוד את יועציו, אם יש סיכוי לעצור את השיטפון המאיים בהשלכת חרס, עליו יכתוב את השם המפורש, והיועצים מילאו פיהם מים, כי פחדו לקחת אחריות על פעולה מאגית כל כך נועזת. רק לאחר שאיים דוד, והכריז, כי מי שיש לו רעיון, אך מפחד לבטא אותו על דל שפתיו, ייחנק בגרונו, העז אחיתופל, היועץ המפורסם מפרשת מרד אבשלום, להציע, שאכן מותר לכתוב את השם המפורש על חרס, ולהשליכו אל מי התהום, שם יימחה השם, שכן יש תקדים לפעולה זו – כתיבת השם המפורש על מגילת קלף בטקס הסוטה, ומחייתו אל המים, אותם תשתה הנאשמת. מחיית השם המפורש בטקס זה אינה בגדר חטא, שכן מטרתה השגת שלום בית. ואכן, דוד קנה את הרעיון, וכך עצר את מי התהום מלשטוף את העולם. בזאת נעצרה גם מלאכת בניין המקדש של דוד, מלאכה אותה יבצע בנו שלמה.
עוד שתי הברקות קטנות במדרש היפה שלנו: רב חסדא לא הסתפק בסיפור על הורדת המים על ידי דוד, והוא מקשה, שלוּ היה הדבר כך, היה צריך לקרוא לשירים 'שיר היורדות' ולא 'שיר המעלות'. התלמיד אינו מתבלבל, ומשלים את הסיפור: חפירת השיתין העלתה את מי התהום בתחילה, ורק לאחר מכן הוריד דוד את המים... ועוד – מדוע מאיים דוד על יועציו בחנק, ומדוע מרים דווקא אחיתופל את הכפפה, ומספק את המענה הרצוי? שכן אחיתופל הכיר את רעיון החנק, ואף עשה בו שימוש טרגי בסוף מרד אבשלום, כאשר הבין שעצתו הטובה, שהיתה יכולה להעלות את אבשלום לכס המלוכה, נדחתה, והוא ידע מה הולך להיות סוף המעשה, ואז הלך אחיתופל הביתה וחנק את עצמו. וכך מצרפים חז"ל את אחיתופל האומלל כשחקן חיזוק למדרש היפה על חמש עשרה המעלות.