“וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ" (בראשית ט"ז).
כֵּיצַד הָיוּ מַטְרוֹנִיּוֹת (שָׂרוֹת, נָשִׁים מְכֻבָּדוֹת) בָּאוֹת לִשְׁאוֹל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל שָׂרָה, וְהָיְתָה הָגָר אוֹמֶרֶת לָהֶם: שָׂרָי גְּבִרְתִּי אֵין סִתְרָה כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאֵית צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת. רְאוּ כַּמָּה שָׁנִים לֹא עִבְּרָה, וַאֲנִי - לַיְלָה אַחַת עִבַּרְתִּי. וְהָיְתָה שָׂרָה אוֹמֶרֶת: עִם דָּא אֲנָא מֵסֵב וּמַיְתַן, הַלְוַאי נִסַּב וְנִתַּן עִם מָרָה (עִם זוֹ אֶשָּׂא וְאֶתֵּן (אֶתְוַכַּח)? אֶשָּׂא וְאֶתֵּן עִם אֲדוֹנֶיהָ (אַבְרָהָם), כְּלוֹמַר "אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה" (מִשְלֵי כו ד).
מדרש לקח טוב
כמו בסיפורים אחרים, התנ"ך מקמץ בפרטים, ולפעמים הוא מותיר לנו רק רמזים. אין פלא שחז"ל ביקשו למלא את החסר הזה, שכן מדובר במערכת יחסים משולשת מורכבת ובעייתית.
בעולם העתיק, ולפעמים גם בימינו, קשר נישואין שאינו מניב ילדים עמוס במתחים, בשל האכזבה מציפיות שלא מומשו. היוזמה שיוזמת שרה, בהביאה את שפחתה הגר אל אברהם, ובהציעה לו להביא עמה ילד, היא פצצת זמן, שתתפוצץ ברעש גדול משתצליח התכנית, והגר תלד בן. הנה כך מסופר בבראשית:
וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ, וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהֹוָה מִלֶּדֶת. בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית, שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה. וַיָּבֹא אֶל הָגָר, וַתַּהַר, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.
המון שאלות קשות מתעוררות בקוראנו את התיאור הלאקוֹני הזה: האם הכל היה שונה לו אברם הוא שהיה יוזם את המהלך הזה עם הגר? מה קיוותה שרי להשיג על ידי היוזמה הזאת, שבאה ממנה? האם ציפתה, כי בן השפחה ייחשב כבנה לכל דבר? מדוע נשמע אברם לקול שרי? האם שרי ציפתה שאברם יסרב לרעיון? האם עצם הריונה של הגר כבר היה בו לפגוע בדימויה העצמי של שרי, או בדימויה של שרי בעיני אברם, שכן הוכח מעל לכל ספק כי העקרות היא של שרי? מה היה יחסו של אברם להגר עם היוודע הדבר שהיא הרה, ומה היה יחסו אל שרי באותה עת? ושאלת השאלות – במה בא לידי ביטוי אותו יחס של הגר אל שרי, המתואר על ידי התנ"ך כ-'וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ'?
חז"ל מציעים את התשובה שלהם לאותה 'שאלת השאלות': הגר דיברה סרה על שרה באוזני חברותיה של שרה. בפניהם טענה הגר, כי עקרותה הממושכת של שרי מוכיחה כי אינה צדקת, כי אחרת אלוהים היה מעניק לה בנים. כלומר – על פי חז"ל הגר לא הציגה את גבירתה כחסרת מזל בלבד, אלא כאישה חוטאת, שהצליחה עד כה להסתיר את מעשיה הרעים. הצלחתה שלה להרות ב'לילה אחת' מוכיחה, לדעתה, את צדיקותה שלה, ואת זכותה לדרוש יחס של אם בנו של אברם. נִזָּכֵר במערכת היחסים היפה שבין נעמי לרות, המגיעה לשיאה בכך שהבן הנולד לרות זוכה באם נוספת, הלא היא נעמי. במדרש שלפנינו אמנם הדברים לא נאמרים במפורש, אך לאור הרכילות השקרית שמפיצה הגר על שרי לא נראה שבמשפחה זו יוכלו השתיים לחלוק אמהוּת, למרות שזה מה שציפתה לו שרי, ככתוב בתנ"ך – 'אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה'.
תגובתה של שרי לאתגר שהציבה בפניה הגר היא תגובה של אדונית לשפחתה. היא לא תשא ותתן עם השפחה, אלא עם אדוני הבית, הלא הוא אברם. תגובה זו חותמת את המדרש, אך אנו נותרים עם שאלה נוספת: האם באמת נשתנה יחסו של אברם אל שרי בעקבות הסטת המוקד המשפחתי אל הבן העומד להיוולד ואל אמו הגאה? על זאת יש לתנ"ך תשובה. שרי לא מנהלת עם אברם משא ומתן, אלא תוקפת אותו, כנאמר בבראשית:
וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: חֲמָסִי עָלֶיךָ! אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ. יִשְׁפֹּט יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ! וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי: הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ. עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ! וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ.
שרי מזכירה לאברם כי הגר היא שפחתה, כלומר שייכת לה ולא לו. התנ"ך אינו מספר זאת, אך לו היה לשרי ברור כי מעמדה בעיני אברם לא עומד להשתנות, היתה היא מעמידה את הגר במקום, אך היא מעדיפה לסגור את העניין גם עם אברם, שכן הגר נושאת את ילדו ברחמה. אברם נכנע מִיָּד, ומכיר בזכותה של שרי לעשות בהגר כטוב בעיניה. הגר חוזרת להיות מעין חפץ שימושי, שבעליו רשאי להשליכו בכל עת. במובן זה תואמת רוח המדרש את הכתוב בתנ"ך. שרי ואברם הם אדוני הבית. הגר שייכת לשרי, ושרי רשאית לענותה ולגרשה מהבית.
האיום שמציב הריונה של הגר על שרי מזכיר לנו סיפור אחר מבראשית, על מרירותה של רחל העקרה לאחר שלאה אחותה כבר הביאה ליעקב ארבעה בנים. הסיפור שונה, כי התנ"ך אינו מציין איבה של ממש בין רחל ללאה, אבל רחל פונה אל יעקב בכעסה, ככתוב בפרק ל' בבראשית:
וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ, וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב: הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן - מֵתָה אָנֹכִי!
יעקב אינו מקבל את המתקפה בעין יפה, והוא עונה לרחל בכעס: הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן?
לו לא היה הסיפור המקראי של שרי, הגר ואברם נמשך ומתפתח, היינו נותרים עם הגר כשפחה חצופה, שאינה יודעת את מקומה, שעלה לה השתן לראש, כמו שאומרים ברחוב של ימינו, וזוג אדוני הבית המעמידים אותה על מקומה. אבל הסיפור יתפתח בדרכים בלתי צפויות, ואנו, הקוראים בימינו את הסיפור הזה, נחוש אמפתיה גדולה יותר כלפי השפחה, שהנסיבות קלעו אותה למצב בלתי אפשרי.