"עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת". אָמַר ר' בֶּרֶכְיָה: הֲרֵי כָּל חָכְמָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה, שֶׁאָמַר "עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת", מָה הוּא? אַשְׁרָיו לְאָדָם, שֶׁשְּׁעַת מִיתָתוֹ כִּשְׁעַת לֵדָתוֹ. מָה שְׁעַת לֵדָתוֹ נָקִי, אַף שְׁעַת מִיתָתוֹ נָקִי. בְּשָׁעָה שֶׁהָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר, אִנּוֹן צַוְּחִין לָהּ חֲיֵיתָא (הֵם קוֹרְאִים לָהּ "חַיָּה"), וְלָמָּה הֵם קוֹרְאִים לָהּ "חַיָּה", שֶׁהִיא מָיְתָה וְחַיָּה (שֶׁהַיּוֹלֶדֶת מֵתָה – נִמְצֵאת בְּסַכָּנַת מִיתָה, וְחַיָּה – יוֹצֵאת לְחַיִּים), וְלָמָּה, וְלָמָּה אִנּוֹן צוֹוְחִין לָהּ מְחַבֶּלְתָּא (וְלָמָּה קוֹרְאִים לָהּ "חוֹבֶלֶת", לָשׁוֹן 'חֶבְלֵי לֵדָה'), דהיא מִמַּשְׁכַנָא בִּדּוּי דָּמִיתָהּ (שֶׁהִיא מְמֻשְׁכֶּנֶת בִּידֵי הַמִּיתָה), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ וְגֵו'".
קהלת רבה
ראוי להביא לכאן במלואו את הקטע המרגש מקהלת פרק ג':
א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם. ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ. ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת. ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד. ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק. ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ. ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר. ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.
שואל ר' ברכיה, אמוראי ארץ ישראלי מהדור הרביעי: למה התכוון שלמה, החכם באדם, באומרו משפט טריואלי כל כך כמו "עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת"? ר' ברכיה מאמין כי בחיבור ששלמה מחבר את שעת הלידה לשעת המוות הוא רואה שלשתי שעות דרמטיות אלה יש משהו משותף, והדבר המשותף בהן הוא הכניסה לעולם והיציאה ממנו במצב של ניקיון מחטאים. לשעת הלידה דואג הקב"ה, וכל תינוק נולד נקי מחטא. לשעת המיתה חייב אדם לדאוג בעצמו, ולהישמר מחטא כל ימיו (או לחזור בתשובה לפני מותו ולהיטהר).
קשר נוסף בין שעת הלידה לשעת הפטירה מוצאים חז"ל בסכנה הגדולה שבה מצויה כל יולדת (בעת העתיקה), המביאה על חלק מהיולדות את מותן. כשיושבת היולדת על המַשְׁבֵּר, הוא המושב המיוחד לשעת הלידה, קוראים לה 'חיה' (או בארמית 'חייתא', שהוא גם כינוי למיילדת), שכן עם השלמת הלידה בהצלחה והתגברות על משבר הלידה – היא חיה מחדש. אותו משבר של תקופת המקרא נזכר במלכים ב' י"ט: "כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה".
עוד מונח הקשור בלידה – 'חבלי לידה'. היולדת נקראת גם 'חובלת', והקשר הלשוני שמוצאים חז"ל בין מונח זה לשפה המקראית הוא מרתק. בשמות כ"ב כתוב: "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ". בפסוק זה הפועל 'חבל' משמעותו מסירת חפץ כמשכון, והמדרש אומר, שבשעת הלידה נמסרת נשמתה של היולדת כמשכון בידי המוות, עד שהלידה מסתיימת בהצלחה.