מַעֲשֶׂה בִּבְנוֹ וּבְבִתּוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל ר' יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע, שֶׁנִּשְׁבּוּ לִשְׁנֵי אֲדוֹנִים שׁוֹנִים. לְיָמִים נִזְדַּוְּגוּ שְׁנֵיהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד. אָדוֹן זֶה אוֹמֵר: יֵשׁ לִי עֶבֶד, שֶׁאֵין כְּיָפְיוֹ בְּכָל הָעוֹלָם, וְזֶה אוֹמֵר: יֵשׁ לִי שִׁפְחָה, שֶׁאֵין בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּיָפְיָהּ. אָמְרוּ הָאֲדוֹנִים: בּוֹאוּ, וְנַשִּׂיאֵם, אֶת הָעֶבֶד וְהַשִּׁפְחָה, זֶה לָזֶה, וְנַחֲלֹק בֵּינֵינוּ בַּוְּלָדוֹת, שֶׁיִּוָּלְדוּ לָהֶם, שֶׁוַּדַּאי יִהְיוּ יָפִים מְאֹד. הִכְנִיסוּם לְחֶדֶר לְהִתְיַחֵד. זֶה הַבֵּן יָשַׁב בְּקֶרֶן זָוִית זֶה, וְזוֹ הַבַּת יָשְׁבָה בְּקֶרֶן זָוִית זֶה. זֶה אוֹמֵר: אֲנִי כֹּהֵן, בֶּן כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, אֲנִי אֶשָּׂא שִׁפְחָה? וְזֹאת אוֹמֶרֶת: אֲנִי כֹּהֶנֶת, בַּת כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, אֶנָּשֵׂא לְעֶבֶד? וּבָכוּ כָּל הַלַּיְלָה.
כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, הִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה, שֶׁהֵם אָח וַאֲחוֹת, וְנָפְלוּ זֶה עַל זֶה, וְגָעוּ בִּבְכִיָּה, עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָן מֵרֹב צַעַר. וַעֲלֵיהֶן קוֹנֵן יִרְמְיָה: "עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, עֵינַי, עֵינִי, יוֹרְדָהּ מַיִם" (אֵיכָה א, טו).
בבלי גיטין
במדרש מבבלי גיטין, המכונה באתר זה 'ר' ישמעאל עולה לשמים', מתואר ר' ישמעאל כחכם גדול, בן הדור הרביעי לתנאים, ואילו במדרש שלפנינו ר' ישמעאל בן אלישע הוא כוהן גדול מתקופת חורבן הבית השני. נניח לשאלה אם היו באמת שני ר' ישמעאל בן אלישע. הסיפור שלפנינו מהדהד את אֵימֵי החורבן, שחולל טרגדיות של רעב, גלות, שבי ועבדות.
בנו ובתו של ר' ישמעאל נמכרו לעבדות לשני אדונים שונים. ר' ישמעאל עצמו, שסיפור הומצאתו להורג על ידי הרומאים מופיע במדרש אחר, היה ידוע ביופיו הפיסי, ועל פי מדרש זה ירשו הילדים ממנו את יופיים. כמו באגדות – מפגישים אדוניהם את השניים, בלי לדעת שהם אחים, מתוך כוונה לזווגם זה עם זו. תכניתם של שני האדונים מזכירה זיווג בהמות לצורך השבחת הגזע. כך, על פי האגדה, נהגו גם עם עבדים.
השניים, המוכנסים לחדר אחד למשך הלילה, מקבלים את ההוראות, אך לא נענים להן. כל אחד מהם מודע לייחוסו הנאצל כבן ובת למשפחת כהונה גדולה, והשניים מתיישבים בשתי פינות של החדר כל הלילה, ואינם נוגעים זה בזו.
משמאיר הבוקר, מגלים שני האסירים את זהותם. אמנם נחלצו השניים בבלי דעת מחטא גילוי העריות, אך הכאב שהסב סבל האחד על רעותו היה כה גדול, שמתו שניהם משברון לב.
זו אחת מאגדות החורבן, המוסיפה לטרגדיה הקיבוצית של עם ישראל את סיפור גורלם האישי של בני הכוהנים או של בני עשירי העיר, כמו מרתה בת בייתוס.