אָמַר ר' יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּהֵלֵנִי הַמַּלְכָּה בְּלוֹד, שֶׁהָיְתָה סֻכָּתָהּ גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, וְהָיוּ זְקֵנִים נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין לְשָׁם, וְלֹא אָמְרוּ לָהּ דָּבָר. אָמְרוּ לוֹ (לר' יהודה): מִשָּׁם רְאָיָה? אִשָּׁה הָיְתָה, וּפְטוּרָה מִן הַסֻּכָּה. אָמַר לָהֶן: וַהֲלֹא שִׁבְעָה בָּנִים הָיוּ לָהּ, וְעוֹד כָּל מַעֲשֶׂיהָ לֹא עָשְׂתָה אֶלָּא עַל פִּי חֲכָמִים. לְמָה לִי לְשַנּוֹת 'וְעוֹד כָּל מַעֲשֶׂיהָ לֹא עָשְׂתָה אֶלָּא עַל פִּי חֲכָמִים'? (למה לנו להוסיף הערה זו על דברי ר' יהודה?) אָמַר לָהֶם ר' יְהוּדָה: כִּי תֹּאמְרוּ - בָּנִים קְטַנִּים הָיוּ, וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה, כֵּיוָן שֶׁשִּׁבְעָה הָיוּ, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם אֶחָד שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ. וְאִם תֹּאמְרוּ - קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ, מִדְּרַבָּנָן הוּא מְחֻיָּב, וְהִיא (הלני המלכה) בִּדְרַבָּנָן לֹא מַשְׁגִּיחָה, בֹּא וּשְׁמַע: 'וְעוֹד כָּל מַעֲשֶׂיהָ לֹא עָשְׂתָה אֶלָּא ע"פ חֲכָמִים'. נַנִּיחַ לְשִׁיטַת מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁכַּאֲשֶׁר אֵין דְּפָנוֹת מַגִּיעוֹת לִסְכָךְ - מַחֲלֹקֶת, דַּרְכָּהּ שֶׁל מַלְכָּה לֵישֵׁב בְּסֻכָּה, שֶׁאֵין דְּפָנוֹת מַגִּיעוֹת לִסְכָךְ.
בבלי סוכה (על פי תרגום שטיינזלץ)
הלני המלכה הייתה מלכת בני חדייב, ששלטה בתקופתו של הורדוס. היא מוזכרת במקורות חז"ל כגיורת, אשר עלתה לירושלים עם בנה מונבז, וסייעה לעניי הארץ בשנות הבצורת הקשות. הלני המלכה בנתה ארמונות מפוארים בירושלים, בתחום עיר דוד של ימינו.
אם כן, לא סתם גיורת, אלא אחת, הבונה סוכה לחג, ממש כמו שלומית. אלא שחכמים, חשוב להם לדעת אם סוכתה של אותה גיורת כשרה היא.
מסכת סוכה מתחילה במשפטים הבאים, המצטטים את המשנה:
סֻכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, פְּסוּלָה, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. וֹשֶׁאֵינָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְשֶׁאֵין לָהּ (שְׁלֹשָׁה) דְּפָנוֹת, וְשֶׁחַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ, פְּסוּלָה:
אם כן, המלכה הלני, שבוודאי היו לה משאבים לבניית סוכה מפוארת, 'עפה על עצמה', והקימה סוכה, שגובהה מעל עשרים אמה. המשנה אומרת, שר' יהודה הכשיר סוכות כאלה. הסיפור שלנו נותן, אולי, את הסיבה לחריגה של ר' יהודה מההלכה המשנאית. אולי סוכתה של אותה אישה מכובדת ונערצת היא שהביאה אותו להכשיר סוכות, שגובהן עבר את המותר. ר' יהודה לא היה החכם היחיד שמצא לנכון לא לבקר את הלני המלכה על חריגות הבנייה שלה. המדרש מספר שזקנים (חכמים) הרבו לבקר בסוכה זו (הסיפור מזכיר את ביקורי נבחרי הציבור שלנו בסוכות של 'עמך' או בחגיגות המימונה בסוף הפסח), וגם הם העדיפו לא להעיר לגברת על כך.
אבל בקרב חכמים אחרים נפתח ויכוח. אומרים חכמים לר' יהודה: מסוכתה של הלני אתה מביא ראיה לכך שיש להתיר סוכה שגובהה מעל עשרים אמה? והם מביאים את הנימוק הבא:
המלכה הלני היתה אישה, ונשים פטורות בלאו הכי ממצוות בניית סוכה, ומשום כך אין לבחון בכלל את כשרותה של אותה סוכה.
על טיעון זה יש לו לר' יהודה תשובה: להלני היו שבעה בנים, ואם כך, הבכור כבר עבר את גיל שבע, גיל שבו יש להתחיל לחנך את הבנים לקיום מצוות, וסוכה לא כשרה היא דוגמה רעה. אם כן, כשרותה של אותה סוכה חשובה היא.
אומרים חכמים: אותו בן קטן, שעבר כבר את גיל שבע, עדיין מחויב הוא למצוות סוכה רק על פי חכמים, מדרבנן.
עונה להם ר' יהודה: לכן הוספתי, שהלני המלכה 'כָּל מַעֲשֶׂיהָ לֹא עָשְׂתָה אֶלָּא ע"פ חֲכָמִים', כלומר – גם היא הקפידה לקיים מצוות מדרבנן, ולכן יש חשיבות לשאלה, אם סוכתה של המלכה פסולה או חוקית.
ר' יהודה סוגר את הוויכוח בהערה נוספת: בוודאי שמתם לב, שדפנות סוכתה של הלני אינם נוגעים בסכך, ויש ביניכם, הקובעים כי גם זה פוסל את הסוכה, ואני אומר לכם, כי כך נוהגות מלכות לשבת בסוכה, ועליכם לקבל זאת.
האם היו לו, לר' יהודה קשרים אישיים עם אותה הלני המלכה? אין לדעת. מסתבר שהיא היתה מאד מקובלת על חכמים רבים, שביקרו בשמחה בסוכתה, בעוד שחכמים אחרים הביטו בעין עקומה על הגיורת העשירה ועתירת זכויות הצדקה, שבזכות מעמדה הרשתה לעצמה לחרוג מעט ממנהגי הסוכה של התנאים.
ההקפדה על מידות הסוכה, המאפיינת את הלכות מסכת סוכה במשנה, עומדת בניגוד למשאלה לצאת בחג הסוכות מהביטחון ומהנוחות של הבית הבנוי, ולחוות משהו מאותה חוויה של בני ישראל במדבר, עת ישבו בסוכות. אני מניח כי בני ישראל בנו לעצמם סוכות מכל הבא ליד, ובוודאי שהיו ביניהן סוכות נמוכות מעשרה טפחים, סוכות של שני דפנות בלבד או אפילו סוכות שחמתן מרובה מצילתן. מעניין איך היו חז"ל מתייחסים ל'סוכות לנצח', העשויות מחומרים לא טבעיים, אלה הנפוצות כל כך בחצרותינו בימים אלה.
ונקנח במעשיה חסידית שסיפר הבעש"ט לחסידיו בחג הסוכות:
עגלון אחד נסע בדרך. רעב היה העגלון ולא מצא סוכה בה יוכל לאכול ולשבור את רעבונו. מה עשה? קרע את כובעו ועשה בו חור, את החור כיסה בענפים ובעלים כסכך, הניחו על ראשו ואכל. כך ישב לו תחת הסוכה שבנה בתוך כובעו. כשראו בַּשָּׁמַיִם את מעשיו נעשה צחוק גדול, ונתבטלו הרבה גזֵרות וצרות