אָמַר הֶחָכָם: כָּל דָּבָר, שֶׁתַּסְתִּיר אוֹתוֹ מִשּׂוֹנַאֲךָ, אַל תְּגַלֵּהוּ לְאוֹהַבְךָ.
וְאָמַר: אִישׁ אֶחָד גִּלָּה סוֹד לְאוֹהֲבוֹ. אָמַר לוֹ: הֵבַנְתְּ? אָמַר לוֹ: הֵן, הֵבַנְתִּי, אֲבָל שָׁכַחְתִּי.
וְשָׁאַל לְחָכָם: אֵיזֶהוּ הַסְתָּרַת הַסּוֹד? אָמַר: אַכְחִיד הַמַּגִּיד, וְאַסְתִּיר הַהַגָּדָה.
וְשָׁאֲלוּ לְחָכָם: הַאֵיךְ הַסְתָּרַת הַסּוֹד? אָמַר: שָׂמְתִּי לִבִּי קִבְרוֹ.
וְאָמַר: מִי שֶׁלִּבּוֹ צָר, לְשׁוֹנוֹ רָחָב.
וְאָמַר: סוֹדְךָ אֲסִירְךָ, וְאִם תְּגַלֵּהוּ, תִּהְיֶה אֲסִירוֹ.
וְאָמַר: הַסּוֹד - מַה שֶּׁיִּהְיֶה בֵּין שְׁנַיִם, וּבִשְׁלֹשָׁה אֵינוֹ נִסְתָּר.
מבחר הפנינים לשלמה אבן גבירול
סוד הוא מידע היקר לאדם, מידע רגיש, שחשוב לו, לבעל הסוד, שלא יהיה ידוע לאחרים. דוקא משום שהמידע הזה רגיש, קשה לו לאדם להחזיק את הסוד בלי לחלוק אותו עם מישהו נוסף. מי שחברו מגלה לו את סודו, חייב להבין את רגישות העניין. בעל הסוד מבקש מהשוף לסוד זה, שלא יגלה אותו לאיש. בקשה זו יש לכבד גם במקרים שמדובר בידיעה מרגשת במיוחד. אבן גבירול משיא לנו מספר עצות בעניין שמירת סוד:
כָּל דָּבָר, שֶׁתַּסְתִּיר אוֹתוֹ מִשּׂוֹנַאֲךָ, אַל תְּגַלֵּהוּ לְאוֹהַבְךָ.
אם אתה חושש, שידיעת סודך ברבים עלולה לגרום לך נזק – היזהר במיוחד מאנשים, שיש להם אינטרס לפגוע בך. מכאן ברור, כי תרצה להסתיר את סודך מפניהם. אבל יש לנסות להימנע גם מגילוי סוד זה למישהו שאנו אוהבים. חשיפה של אוהב שלנו לסוד רגיש שלנו מטילה עליו נטל כבד, והוא שמירת הסוד. זה לא רק עניין של הפיתוי לעורר תשומת לב לשמע ידיעה שאנו יודעים, ואחרים לא. האם יכול חברנו לדעת מראש, שבכל מצב הוא לא ייאלץ להתלבט אם עליו לשתף בידיעה זאת אנשים נוספים? הדבר מובן מאליו במקרים, בהם הסוד שלנו הוא ידיעה על מהו אסור שעשינו, אבל ישנם מצבים נוספים. לדוגמה – אם הסוד של חברנו הוא מצוקתו הכלכלית הקשה, אנו עשויים להתלבט אם לשתף אחרים בידיעה זו, מתוך ציפייה לכך, שהם ייחלצו לסייע לו. האם זה מצדיק את הפרת ההבטחה שהבטחנו לו, לא לספר לאיש את סודו? אם כן, לפני שאתה חולק סוד שלך עם חברך הטוב, בדוק עצמך היטב – אולי עדיף לוותר על תמיכתו בך, ולא לגלות לו את סודך.
אִישׁ אֶחָד גִּלָּה סוֹד לְאוֹהֲבוֹ. אָמַר לוֹ: הֵבַנְתְּ? אָמַר לוֹ: הֵן, הֵבַנְתִּי, אֲבָל שָׁכַחְתִּי.
אֵיזֶהוּ הַסְתָּרַת הַסּוֹד? אָמַר: אַכְחִיד הַמַּגִּיד, וְאַסְתִּיר הַהַגָּדָה.
הַאֵיךְ הַסְתָּרַת הַסּוֹד? אָמַר: שָׂמְתִּי לִבִּי קִבְרוֹ.
אם שותפתי בסודו של חברי, והתבקשתי על ידו לא לגלות את הסוד, מה יכול אני לעשות, כדי לוודא, שלא אצטרך לעמוד בניסיון קשה של שמירה על הסוד? אחת הדרכים היא להסיר את הסוד מלבנו, כאילו שכחנו אותו שכחה מוחלטת. בעל הסוד הוריד אבן מליבו, כששיתף אותנו בסודו, ואילו אנו נקפיד לא להעסיק את מוחנו בחשיבה על הסוד הזה. מתי המלצה זו אינה מתאימה? כאשר בעל הסוד מבקש מאיתנו להמשיך ולשוחח אתו על הסוד, או אפילו לעזור לו בעניינו של סוד זה.
מִי שֶׁלִּבּוֹ צָר, לְשׁוֹנוֹ רָחָב.
מהו לב צר? היפוכו של לב רחב, לב חומל, לב אכפתי, לב השם גבולות בינו לבין העולם החיצון, ולא כל מה שמצוי שם, באותו לב רחב, מוצע לכל מי שאנו פוגשים. מי שליבו אינו כזה, ולשונו 'רחבה' – מפטפט בקלות על עניינים אינטימיים על כל מי שהוא פוגש – וזה כולל גם עניינים אינטימיים של הזולת. כנות ופתיחות אינן מחייבות את האדם לחשוף כל מה שבלבו בפני כל אדם. אינך צריך להכריז על כך, שיש בלבך דברים, שאינך רוצה לשתף בהם. פשוט אינך רומז שדברים אלה קיימים.
סוֹדְךָ אֲסִירְךָ, וְאִם תְּגַלֵּהוּ, תִּהְיֶה אֲסִירוֹ.
כל עוד שומר אתה את סודך, אתה שולט בו. מרגע שגילית סוד כזה לזולתך, אין לך שליטה מלאה על מה שיקרה עם המידע שהתגלגל החוצה אל אוזנים, שלא היו אמורות לשמוע אותו. במובן זה אתה אסירו של הסוד. הוא שולט בך.
הַסּוֹד - מַה שֶּׁיִּהְיֶה בֵּין שְׁנַיִם, וּבִשְׁלֹשָׁה אֵינוֹ נִסְתָּר.
ככל שגדלה קבוצת יודעי הסוד ושומריו, גדלה הסכנה, שמישהו מחברי הקבוצה יוציא את הסוד החוצה, אל אנשים נוספים. קבוצה גדולה, החולקת סוד של מישהו מחבריה, אין לה את היחס האינטימי והאמפתי כלפי בעל הסוד כמו של שותף יחיד לסוד. אני נזכר בקריקטורה, המציגה שרשרת של אנשים, המעבירים, כמו במשחק טלפון שבור, דבר רכילות (מעין סוד) מאיש לרעהו, כשבסוף חוזר הסוד אל אוזניו של מי שפתח בסדרה הלא-חכמה של גילוי הסוד. מידע המועבר בדרך זו מפה לאוזן עלול גם להשתבש ולגרום לתקלות ולעוגמת נפש, ואין בו האינטימיות של המחויבות לבעל הסוד, זו שמאפיינת את המצב המקורי של סוד, שחולק אדם עם חבר יחיד.