"וְאַחַר יָלְדָה בַּת" - רְאוּיָה הָיְתָה לֵאָה לֵלֵד ז' בָּנִים. אָמְרָה: י"ב שְׁבָטִים עֲתִידִין לָצֵאת מִיַּעֲקֹב, וּכְבָר יָלַדְתִּי שִׁשָּׁה, וּשְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת ד', הֲרֵי עֲשָׂרָה, וְאִם עֲדַיִן אֵלֵד הַשְּׁבִיעִי, נִמְצָא שֶׁלֹּא תְּהֵא אֲחוֹתִי אֲפִלּוּ כְּאַחַת הַשְּׁפָחוֹת; וּבִקְּשָׁה רַחֲמִים, שֶׁיִּתְהַפֵּךְ הָעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ לְבַת, וְהִסְכִּים הקב"ה, וְעָשָׂה כִּדְבָרֶיהָ. לְכָךְ כְּתִיב "וְאַחַר יָלְדָה בַּת", שֶׁנֶּהְפַּךְ הַבֵּן לְבַת:
מדרש אגדה לבראשית
המקור בבראשית ל' מספר:
וַתַּהַר עוֹד לֵאָה, וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב. וַתֹּאמֶר לֵאָה: זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֶבֶד טוֹב, הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי, כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים. וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן. וְאַחַר יָלְדָה בַּת, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה. וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל, וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ.
נעשה סדר בבני יעקב. מי הם בניה של לאה? קודם כל ארבעת הראשונים – ראובן, שמעון, לוי ויהודה. אחרי לידת בני השפחות – דן ונפתלי לבלהה שפחת רחל, גד ואשר לזלפה שפחת לאה, הוסיפה לאה ללדת עוד שני בנים – יששכר וזבולון. ואז, בפסוק כ"א מופיעה הבת, ככתוב: "וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה". וכך מנינו עד כה ששה בנים ללאה, בת אחת ללאה, ושני בנים לכל אחת מהשפחות. רק אחרי שרשרת הלידות האינטנסיבית הזאת נפתח רחמה של רחל. היא יולדת את יוסף, ובלידת בנה השני, בנימין – היא הולכת לעולמה.
מה תורם לנו המדרש הקצר שלפנינו? לאה היתה מיודעת, בדרך לא ברורה, לתכנית התריסר – כמובן בלי לספור בנות. עשתה לאה חשבון, שאם תלד בן שביעי, יהיו כבר אחד עשר בנים, ולרחל יוותר רק בן אחד ללדת, פחות אפילו ממה שניתן לשפחות! לאה היתה כבר מאד מרוצה, למרות שיעקב העדיף את רחל בתחילה, והיא חשה מחויבות כלפי אחותה. נזכור מדרש אחר, שבו רחל היא שויתרה על יעקב בתחילה, ונתנה ללאה את סימני הזיהוי שיַּטְעוּ את יעקב בליל הכלולות. לאה מחזירה לאחותה טובה תחת טובה, ומתפללת לאלוהים שיעצור את הסרט הנע של הזכרים. אלהים נענה לה, והופך את העובר הזכר שברחמה לעוברית, וכך נולדת דינה.
וכאן נוסיף אנו את תרומתנו לסיפור: כל אחד מעשרת הבנים שנולדו עד כה קיבל את שמו כדי לציין משהו חשוב: רְאוּבֵן – "כִּי רָאָה יְהֹוָה בְּעָנְיִי"; שמעון – "כִּי שָׁמַע יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה"; לוי – "עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים"; יהודה – "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהֹוָה". לגבי שמה של דינה, הבת הנולדת עתה, אין המקרא טורח להוסיף כל הסבר. חז"ל מנמקים, מדרש אחר, את מתן השם בכך שלאה דנה דין לעצמה, ובחרה ללדת בת במקום בן. בעתיד ייחרץ דינה של הבת להיאנס ע"י שכם בן חמור, וזהו זה... עניינה של דינה נחתך בין שכם אבי חמור ליעקב, כאילו היא חפץ. דעתה באשר לנישואין המוצעים לה אינה נשמעת. גם תגובתם הרצחנית של אחיה שמעון ולוי מתוארת כתגובה על עלבון למשפחה, ולא כהיענות למצוקתה של דינה.
חז"ל ביקשו להעניק לדינה קצת יותר מקום בסיפורי בראשית, וכך נולד המדרש הבא בבראשית רבה. חז"ל הבחינו שבמעבר היבוק נזכרות נשות יעקב ושפחותיו, נזכרים בניו, ודינה –יוֹק! זו הזדמנות עבור בעלי הדמיון ליצור סיפור משנה, שבו מוברחת דינה בתוך תיבה סגורה, מפחד שמא יתן עשיו הרשע את עיניו בנערה הנאוה ויחמוד אותה לעצמו. אלוהים יעניש את יעקב על החשדנות המיותרת הזאת. העונש של יעקב יהיה – איך לא? – האונס של דינה. ושוב – דינה היא חפץ, העובר, או במקרה זה, שאינו עובר לסוחר.
"וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו" - וְדִינָה הֵיכָן הִיא? נְתָנָהּ בַּתֵּבָה, וְנָעַל בְּפָנֶיהָ. אָמַר: הָרָשָׁע הַזֶּה (עשיו), עֵינוֹ רָמָה הִיא; שֶׁלֹּא יִתְלֶה עֵינָיו, וְיֵרָאֶה אוֹתָהּ, וְיִקַּח אוֹתָהּ מִמֶּנִּי! ר"ה בְּשֵׁם ר' אַבָּא הַכֹּהֵן בַּרְדְּלָא אָמַר: אָמַר לוֹ הקב"ה: ... לֹא בִּקַּשְׁתָּ לְהַשִּׂיאָהּ לְמָהוּל, הֲרֵי הִיא נִשֵּׂאת לְעָרֵל. לֹא בִּקַּשְׁתָּ לְהַשִּׂיאָהּ דֶּרֶךְ הֶתֵּר, הֲרֵי נִשֵּׂאת דֶּרֶךְ אִסּוּר.