"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל." (בראשית כד, א)
נחלקו חכמים מה פירוש 'בַּכֹּל'? ר' מאיר אומר: שלא היתה לו בת, וזו היתה הברכה. ר' יהודה אומר: שהיתה לו בת. אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם, ו'בַּכֹּל' שמה.
בבלי, בבא בתרא
מהיכן צץ לו הרעיון ש'בַּכֹּל' הוא שמה של בת אברהם, שאינה מוזכרת כלל במקרא? נראה שפירוש זה לפסוק מבראשית היה תוצר של התחכמות מדרשית של מישהו מבין החכמים, שחשוב היה לו למצוא בתורה ולו רמז לכך, שלאברהם היו גם בנות. את הרעיון הזה תוקפים חכמים, שפשוטו של הפסוק נראה להם באמת פשוט: אלוהים ברך את אברהם בכל מה שמיטיב עם האדם – בצאצאים, באורך ימים, בעושר, בכבוד ובקשר ישיר עם האל. הם גם אומרים, שלוּ היה זה שמה של בתו, היה צריך להיות כתוב "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בְּבַכֹּל". או שהיה צריך להיות כתוב "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בְּבַת, וּשְׁמָהּ בַּכֹּל". חכמים גם מציינים, שלאורך כל הדורות לא קראו יהודים לבנותיהם בשם מוזר זה.
התייחסות נוספת לסוגיה זו נמצאת בתוספתא לבבא קמא:
"בַּת הָיָה לוֹ וּבַכֹּל שְׁמָהּ. וְאִם תֹּאמַר: וְלָמָּה לֹא הִשִּׂיאָהּ לְיִצְחָק? ... דְּשֶׁמָּא קְטַנָּה הָיְתָה, וְלֹא רָצָה עֲדַיִן לְהַשִּׂיאָהּ לְיִצְחָק. אוֹ אוּלַי מֵהָגָר הָיְתָה לוֹ וְלֹא מִשָּׁרָה, וּלְכָךְ לֹא רָצָה לְהַשִּׂיאָהּ לְיִצְחָק".
הרב שלמה משה עמאר, רבה הראשי של ירושלים, מפשר בין הגרסאות המנוגדות, ומציע, שהיתה לו, לאברהם, בת, ושם 'רגיל' ניתן לה, אלא שכינוה גם 'בַּכֹּל', כדי לפאר את תכונותיה. ואלו דבריו של הרב עמאר:
'אמנם השם "בכל" בא לבטאות את מהותה של הבת הזו, כי יש בת שיש לה שם טוב במקום לימודיה, מפני כשרונותיה וחריצותה בלימודים במרץ ובזריזות, אבל במלאכות הבית היא עצלה ולא תצלח. ויש בת שהנהגתה הפוכה, בביתה היא מוצלחת ויעילה ומסודרת ומתוקנת בכל מעשיה, בהוד והדר, וכל בני הבית והאורחים מתפעלים מזריזותה וחן מעשיה הטובים, עד שיצא לה שם טוב על זה, אך בלימודים היא חלשה ועצלה, וגם תעודותיה הניתנות לה בסוף שנות הלימודים היו לה לחרפה ובוז. ויש בנות המושלמות בזה ובזה, אך מידותיהן והליכותיהן לא טובות הנה, ויש בנות שיש בהן כל המעלות האמורות, אבל הן חסרות ביראת שמים וכו' וכו'. אבל הבת של אברהם אבינו ע"ה "בַּכֹּל" שמה, כלומר בכל העניינים היה אותו השם הטוב והמעולה, בבית ובחוץ, ביראת שמים ובמידות, בחכמה ובמלאכה, בדיבור ובמעשה, בכל העניינים שמה הולך לפניה לתהילה, כנאה וכיאה לבתו של אברהם אבינו ע"ה. תדע שמעולם לא נשמע שיקרא אדם לבתו בכל, על שם בתו של אברהם אבינו ע"ה, והוא הוכחה שאין זה שמה ממש, אלא בכל היה שמה בכתר שם טוב עולה'.
לא ידוע לי מתי כתב הרב עמאר את הדברים הנחמדים האלה, אך את הסיפא של דבריו ראוי לתקן, שכן ידועה לפחות אישה אחת, שהוריה קראו לה 'בַּכֹּל', והיא לא סתם אישה, אלא משוררת ומבקרת ספרות:
בַּכֹּל סֶרְלוּאִי נולדה בשנת 1983. היא משוררת, מורה לספרות ומבקרת ספרות ישראלית. סרלואי נולדה בשכונת קריית משה בירושלים להלל והדסה, אנשי הציונות הדתית ממשפחות עולות הולנד. מספרי השירה שלה: 'בית בחיק הלילה', 'סכין שלופה האור' ו'מפחדך בשרי'.
אז גם אם הרעיון ש'בכל' היה שמה של בת אברהם היה רעיון שובב של חכם מתחכם, היו מי שלקחו את הרעיון ברצינות...