רַב אַשִּׁי נִזְדַּמֵּן לָעִיר מְחוֹזָא, אָמְרוּ לוֹ הַחֲכָמִים שָׁם: יְקַדֵּשׁ לָנוּ אֲדוֹנִי בְּיוֹם הַשַּׁבָּת קִדּוּשָׁא רַבָּה? וּמִיָּד אַחַר כָּךְ נָתְנוּ לוֹ כּוֹס יַיִן. לֹא יָדַע לְמָה הֵם מִתְכַּוְּנִים כְּשֶׁהֵם אוֹמְרִים "קִדּוּשָׁא רַבָּה", שֶׁמָּא מוֹסִיפִים הֵם דְּבָרִים בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם. סָבַר: מַה הוּא זֶה "קִדּוּשׁ גָּדוֹל" שֶׁהֵם אוֹמְרִים? אָמַר בְּלִבּוֹ: הֲרֵי כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן הַטְּעוּנוֹת כּוֹס - אוֹמְרִים בַּתְּחִלָּה "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן", וְלָכֵן אָמַר "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" וְהֶאֱרִיךְ בּוֹ לְחַכּוֹת אִם מְצַפִּים הֵם לִבְרָכָה נוֹסֶפֶת. רָאָה לְזָקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה שָׁם, שֶׁגּוֹחֵן עַל הַכּוֹס שֶׁלּוֹ וְשׁוֹתֶה, וְהֵבִין שֶׁזֶּה סוֹף הַבְּרָכָה. קָרָא עַל עַצְמוֹ "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ" (קֹהֶלֶת ב, יָד) (שֶׁמִּתּוֹךְ הִתְבּוֹנְנוּתוֹ לָמַד כֵּיצַד לִנְהֹג).
בבלי פסחים עפ"י שטיינזלץ
העיר הבבלית מחוזא היתה עיר גדולה וחשובה, ובמשך תקופה ארוכה למדי היא שימשה כעיר הבירה של הממלכות הפרתית והסאסאנית. הקהילה היהודית שחיתה בה היתה ידועה בעושרה ובגאוות אנשיה.
ובכן, מגיע רב אשי, ראש ישיבת סורא, למחוזא, והוא מבקש לרצות את מארחיו, המציעים לו את הכבוד לקדש על היין בשבת בבוקר 'קִדּוּשָׁא רַבָּה', קידוש גדול. רב אשי נבוך. מעולם לא שמע על קידושא רבה, והוא מתלבט איך לא להפוך את המעמד לפאדיחה. הוא מכיר את ההתחלה הקבועה של כל קידוש על כוס יין, היא 'בורא פרי הגפן', ובכן, בזאת הוא פותח, ומקנח במילה 'גפן' בסלסולים ארוכים, כשעינו בולשות ימינה ומשאלה לגלות רמז למה שצריך לבוא אחרי כן. והרמז לא מבושש לבוא. הוא מגלה איש זקן, אחד כזה שבוודאי יודע את מנהגי המקום, וזה מגיש אל פיו את כוס היין ולוגם. מסתבר ש'קידושא רבה' הוא דווקא קידוש קצרצר במיוחד... רב אשי מבסוט מהגילוי, והוא משבח את עצמו על ש'החכם עינו בראשו'.
אבל אנחנו לא נסתפק במעשיה הנחמדה הזאת, ונלמד מה הוא באמת 'קידושא רבה'.
אף על פי שלמעשה הקידוש בליל השבת או החג תקף גם כלפי יום השבת או החג, תיקנו חכמים קידוש נוסף גם ביום, ומטרתו היא איזכור נוסף של קדושת היום. קידוש זה הוא קצר יותר, והוא כולל רק ברכה על היין (בלי ברכת "מקדש השבת"), ונוהגים להקדים לו פסוקים מן המקרא העוסקים בקדושת היום (שבת, שלושה רגלים או ראש השנה(. קידוש היום מכונה "קידושא רבא", בארמית - הקידוש הגדול, בלשון סגי נהור, שכן הוא קצר בהרבה מהקידוש הרגיל.
"יהיה שלחנו ערוך עם מפה פרוסה, ויקדש על היין קודם הסעודה, ויברך ''בורא פרי הגפן'' בלבד וישתה. והוא הנקרא: 'קידושא רבה' " (סימן רפט ס''א ומשנ''ב).
המעמד המביך אליו נקלע רב אשי מזכיר לי סיפור על חזן אורח, שהוביל את התפילה ביום הכיפורים באחד מבתי הכנסת בפולין. היה זה חזן נמרץ, וכשסיים את תפילת נעילה, גילה לחרדתו, כי עדיין לא יצאו שלושה כוכבים. לא נתעצל האיש, הגיע לדף האחרון בסידור, והחל לזמר שוב ושוב את הכתובת: נדפס בבית ההוצאה לאור 'ישורון' בקראקוב, תר"יג, נדפס בבית ההוצאה לאור 'ישורון' בקראקוב, תר"יג, נדפס בבית ההוצאה לאור 'ישורון' בקראקוב, תר"יג... עד שיצאו שלושה הכוכבים...