מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר, וְהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ תַּלְמִידוֹ מְחַמֵּר אַחֲרָיו. אָמַר לוֹ: רַבִּי, שְׁנֵה לִי פֶּרֶק אֶחָד בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. אָמַר לוֹ: בְּנִי, לֹא כָּךְ שָׁנִיתִי לָכֶם: וְלֹא בְּמֶרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם מֵבִין מִדַּעְתּוֹ? אָמַר לוֹ: רַבִּי, תַּרְשֵׁנִי לוֹמַר לְפָנֶיךָ (ממה) [דָּבָר אֶחָד] שֶׁלִּמַּדְתָּנִי. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. מִיָד יָרַד רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִן הַחֲמוֹר, וְנִתְעַטֵּף וְיָשַׁב עַל הָאֶבֶן, (אחת) תַּחַת הַזַּיִת. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מִפְּנֵי מַה יָּרַדְתָּ מִן הַחֲמוֹר? אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר, אַתָּה דּוֹרֵשׁ מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וּשְׁכִינָה עִמָּנוּ, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְלַוִּין אוֹתָנוּ, וַאֲנִי אֶרְכֹּב עַל הַחֲמוֹר? מִיָּד פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ וְדָרַשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. יָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם (וסכסכה) [וְסִבְּבָה] אֶת כָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה. פָּתְחוּ כָּל הָאִילָנוֹת וְאָמְרוּ שִׁירָה. מַה שִּׁירָה אָמְרוּ? (תהלים קמח) "הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת וְגוֹ' עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים, הַלְלוּיָה", (ויש אומרים: שירה זאת אמרו: (דה"א טז) "אז ירננו עצי היער".) וְאַף מַלְאָךְ נַעֲנָה מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וְאָמַר: וַדַּאי, הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. עָמַד רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וְאָמַר: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָתַן בֵּן לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָבִין וְלַחְקֹר וְלִדְרֹשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה כְּאֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. יֵשׁ נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְאֵין נָאֶה מְקַיֵּם, וְיֵשׁ נָאֶה מְקַיֵּם וְאֵין נָאֶה דּוֹרֵשׁ . אֲבָל אַתָּה אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם, אַשְׁרֶיךָ אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁאֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ.
בבלי חגיגה
כבר נאמר במשנה: אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם, וְלֹא בְּמֶרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם מֵבִין מִדַּעְתּוֹ. מסביר הרב עדין שטיינזלץ: אין דורשין בעריות בשלשה, שהחכם הדורש בדיני עריות החמורים לא יעשה זאת בפני קהל, אלא בפני פחות משני תלמידים, שהוא והם ביחד שלושה ,ולא דורשים במעשה בראשית ובסודות הבריאה בשנים, הוא ותלמיד, ולא דורשים במעשה מרכבה, שהם ענייני הסוד הקשורים בדרך הנהגתו של העולם, ביחיד, אלא אם כן היה אותו יחיד חכם ומבין מדעתו את רובם של דברים.
הביטוי 'מעשה מרכבה' נולד בתקופת התנאים, והוא שואב את השראתו מפרק א' ביחזקאל, שם מתוארת המרכבה האלוהית שחזה הנביא, ומספרות מיסטית של תקופות התנאים ואמוראים, כמו ספרות ההיכלות. חז"ל התייחסו בכבוד רב לעיסוק זה, אך גם בחרדה גדולה, והזהירו מפניו. המדרש אודות כניסתם לפרדס של ארבעה חכמים, כניסה שהביאה לתוצאות טראגיות אצל שלושה מהם, ממחיש את יחסם המיוחד של חז"ל לנושא הזה, שנועד, לדעתם, ליחידי סגולה. את גישתם זו מייצג פסוק מבן-סירא (מהספרים החיצוניים): 'במופלא ממך אל תדרוש, ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות'..."
במקום אחר במסכת חגיגה מסופר סיפור הזוועה הבא:
מַעֲשֶׂה בְּתִינוֹק אֶחָד, שֶׁהָיָה קוֹרֵא בְּבֵית רַבּוֹ בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל, וְהָיָה מֵבִין בְּ'חַשְׁמַל', יָצְתָה אֵשׁ מֵחַשְׁמַל וּשְׂרָפָתוֹ. בִּקְּשׁוּ חכמים לִגְנֹז סֵפֶר יְחֶזְקֵאל.
המדרש שלפנינו מספר על רבן יוחנן בן זכאי ועל תלמידו ר' אלעזר בן ערך, שהיו מהלכים בדרך, רכובים על חמורים, והתלמיד ביקש מרבו שידרוש לפניו במעשה מרכבה. רבן יוחנן בן זכאי מתנגד לבקשת התלמיד, וחוזר ומציין את המוכר לנו מהמשנה – שאין לדון במעשה מרכבה אפילו ביחיד (מורה מול תלמיד יחיד), אלא אם כן היה התלמיד 'חכם ומבין בדעתו'. ר' אלעזר לא מוותר, והוא מושך את המורה בלשונו. הוא אומר לו: הרשה לי רק לצטט דבר אחד שלימדת אותי בעבר. מסכים המורה, ויורד מן החמור כדי לכבד את המעמד, ולשבת בנחת ובקרבה אינטימית עם תלמידו.
ההמשך מפתיע. ר' אלעזר לכאורה רק מזכיר דבר שלמד מפי רבן יוחנן, אך עד מהרה מגלה המורה, כי התלמיד, שבמסכת אבות מתואר כ'מעין המתגבר', מחדש חידושים, הגורמים לאש לרדת מהשמים ולהקיף את כל העצים שמסביבם. העצים אומרים שירה, ומלאך מגיח מתוך האש ומאשר כי אכן במעשה מרכבה מדובר. מול המופע הזה רבן יוחנן אינו יכול שלא להתפעל, ולמרות ההיסוסים שהיסס בתחילה, הוא נושק לתלמידו על ראשו, משבח אותו, וחותם בברכה מיוחדת לאברהם אבינו: אַשְׁרֶיךָ אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁאֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ.
עוד תזכורת ממסכת אבות, דברים שאמר רבן יוחנן על תלמידו ר' אלעזר:
אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים, ואליעזר בן הורקנוס אף עמהם, ואלעזר בן ערך בכף שנייה - מכריע הוא את כולם.