"ויאמר ה' אלוהים: הן האדם..." (בראשית ג') - זה שאמר הכתוב: "לבד ראה זה מצאתי, אשר עשה האלוהים את האדם ישר" (קהלת ז). לא בְּרָאוֹ הקב"ה, שנקרא צדיק וישר, את האדם בצלמו, אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו. ואם תאמר למה ברא יצר הרע? שכתוב בו, "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח); אתה אומר שהוא רע, מי יוכל לעשותו טוב? אמר הקדוש ברוך הוא: אתה עושה אותו רע. למה? תינוק בן חמש, בן שש, ושבע ושמונה ותשעה אינם חוטאים, אלא מבן עשר ואילך, ואז הוא מְגַדֵּל יצר הרע. ואם תאמר אין אדם יכול לשמור את עצמו? אמר הקב"ה אתה עשית אותו רע. למה? תינוק היית ולא חטאת, נתגדלת וחטאת. וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע וּמָרִים ממנו, ואתם ממתיקין אותו. אין לך מר מן התורמוס, ואתה שוקד לְשָׁלְקוֹ ולהמתיקו במים שבע פעמים, עד שהוא נעשה מתוק. וכן חרדל וצלף ודברים הרבה. ומה מָרִים שבראתי אותן מְמַתְּקִין לצורכך, יצר הרע המסור בידיך על אחת כמה וכמה!
תנחומא
כמה אחריות עלינו לקחת על יצר הרע שבנו? נראה כאילו יצר הרע הומצא על ידינו, כדי שיהיה לנו במי או במה להאשים על חטאינו – זה לא אני, זה הילד הרע... בדיוק על זה מְדַבֵּר המדרש שלפנינו.
בבראשית ג' כתוב: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע, וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם.
אחרי האכילה מעץ הדעת, כך אומר לנו ספר בראשית, למד האדם להבחין בין טוב ורע. מרגע זה הוא עומד להיות מודע אם הוא עומד לעשות טוב או רע. אבל האם יש לו לאדם כוח בחירה בין טוב ורע? זה פחות ברור מהסיפור בבראשית.
למעשה, טוענים חז"ל במדרש זה, כי האדם נוצר כעושה טוב. כך אומר קהלת: "לבד ראה זה מצאתי, אשר עשה האלוהים את האדם ישר", והם מנמקים. כתוב בבראשית כי ה' עשה את האדם בצלמו, והלא ה' הוא טוב. אם כן, מברייתו האדם גם הוא טוב כאלוהים. ומדוע יצר אותו האל כזה? מתוך כוונה שהאדם יעשה רק טוב.
רעיון זה מתנגש עם הפסוק מבראשית, האומר כי יצר לב האדם רע מנעוריו. חז"ל לא מקבלים טענה זו, כלומר – אין הם מסכימים עם הפסוק מבראשית. דרך ההתמודדות שלהם עם הסתירה – מעניינת.
הם פותחים בשאלה פרובוקטיבית: אתה אומר שהוא רע, מי יוכל לעשותו טוב? אלוהים, על פי חז"ל, מתחמק מלענות ישירות על השאלה, והוא עונה על דרך ההיפוך: אתה עושה אותו רע! כלומר – אתה, האדם, נולדת טוב, ואתה במעשיך, הפכת עצמך לרע. יכולת להימנע מכך. על פי חז"ל, ילדים רכים, עד גיל עשר, הם טובים, ואז הם מגדלים את יצר הרע. טענה זו מוזרה, שכן אנו יודעים כי גם בגיל הרך מתנסים פעוטות במעשים רעים וביצר הרע. מה שבכל זאת מעניין בטענה של חז"ל הוא הרעיון, שיצר הרע אינו בא להם, לילדים, מבחוץ, אינו תוקף עליהם ומשתלט על נשמתם, אלא שהם מגדלים אותו, כלומר – יש להם אחריות מלאה לכך. וכאן מתברר מדוע טוענים חז"ל כי עד גיל עשר זה לא קורה, שכן החל מגיל עשר יש להם, לילדים, כבר תבונה מספקת להבין את מניעיהם, את מעשיהם ואת תוצאות מעשיהם.
חז"ל שבים אל השאלה: ואם תאמר אין אדם יכול לשמור את עצמו? כלומר – כמה יכולת יש לו לאדם להישמר מלהיות מובל על ידי היצר הרע שלו? והנה עוד רעיון יפה של חז"ל: בדומה למוצרי מזון מהטבע, שהם מרים באופן טבעי, כמו התורמוס, החרדל והצלף, אך אנו יודעים כיצד להמתיקם, כך יכולים אנו להמתיק את יצר הרע. מה זאת אומרת 'להמתיק את יצר הרע'? יצר הרע הוא רגש שלנו, חלק מאופיינו, ואנו מסוגלים לעשות בו טרנספורמציה – לא לגרש אותו, לא להכחידו, כי אם לתעל אותו למעשים חיוביים.
זה רעיון חינוכי, המבוסס על תובנה פסיכולוגית: יצר הרע מוזן על ידי פחדים, כעסים, משאלות נפש לא מציאותיות, אנרגיות שלא השתחררו, סקרנות ותחושת ניכור וניתוק מן העולם. את הפחדים ניתן להרגיע על ידי עימותם עם המציאות; כך גם לגבי הכעסים, הקשורים בחוסר ההתאמה של ציפיותינו מהמציאות למציאות עצמה; את האנרגיות ניתן לשחרר גם במעשים חיוביים; את הניכור מן העולם ניתן למתן על ידי אקטיביות של פעולה בתוך העולם, וכן הלאה.
אם כן, לחז"ל יש הרבה ללמד אותנו אודות עצמנו ואודות מה שבפי העם נקרא 'יצר הרע'. אותו יצר הוא חלק מישותנו, ועלינו מוטלת האחריות לטפח אותו בכיוון הנכון. הוא אינו ישות זרה, המשתלטת עלינו מבלי שנוכל להתנגד. יצר הרע שלנו מסור בידינו!