אַבְרָהָם אָבִינוּ, כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בְּרֵאשִׁית כ"ב): "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ",
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לֹא רָאָה כְּלוּם, וְלֹא בַּשֵּׁנִי. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, מַה כְּתִיב בּוֹ? (שָׁם) "וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק". מֶה רָאָה? רָאָה עָנָן קָשׁוּר עַל הָהָר. אָמַר: דּוֹמֶה שֶׁזֶּה הָהָר, שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
לְהַעֲלוֹת אֶת יִצְחָק בְּנִי עָלָיו. אָמַר לוֹ (ליצחק): יִצְחָק בְּנִי, רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה? אָמַר לוֹ: הֵן.
אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה רוֹאֶה? אָמַר לוֹ: עָנָן קָשׁוּר עַל הָהָר. אָמַר לֶאֱלִיעֶזֶר וּלְיִשְׁמָעֵאל נְעָרָיו: רוֹאִים אַתֶּם כְּלוּם? אָמְרוּ: לָאו. אָמַר: הוֹאִיל וְאֵין אַתֶּם רוֹאִים כְּלוּם, וְהַחֲמוֹר אֵינוֹ רוֹאֶה כְּלוּם, "שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר" (שם)... נָטַל יִצְחָק וְהֶעֱלָהוּ הָרִים, וְהוֹרִידוֹ גְּבָעוֹת, וְהֶעֱלָהוּ לְרֹאשׁ הַר אֶחָד גָּבוֹהַּ וְתָלוּל,
וּבָנָה מִזְבֵּחַ, וְסִדֵּר מַעֲרָכָה, וַעֲקָדוֹ עָלָיו, וְנָטַל הַמַּאֲכֶלֶת לְשׁוֹחֲטוֹ, וְאִלּוּלֵי שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְאָמַר לוֹ:
"אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר", כְּבָר שְׁחָטוֹ.
וּכְשֶׁבָּא (יצחק) אֶל אִמּוֹ, אָמְרָה לוֹ: הֵיכָן הָיִיתָ בְּנִי? אָמַר לָהּ: נְטָלַנִי אַבָּא, וְהֶעְלַנִי הָרִים, וְהוֹרִידַנִי גְּבָעוֹת, וְהֶעֱלַנִי לְהַר אֶחָד, וּבָנָה מִזְבֵּחַ, וְסִדֵּר מַעֲרָכָה, וַעֲקָדַנִי עָלָיו, וְנָטַל מַאֲכֶלֶת לְשׁוֹחֲטֵנִי, ואִלּוּ לֹא בָּא מַלְאָךְ אֶחָד מִן הַשָּׁמַיִם, וְאָמַר לוֹ: אַבְרָהָם, אַבְרָהָם, אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר! כְּבָר הָיִיתִי שָׁחוּט.
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה שָׁרָה אִמּוֹ כָּךְ, צָוְחָה וְלֹא הִסְפִּיקָה לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר, עַד שֶיָּצְתָה נִשְׁמָתָהּ. דִּכְתִיב (בְּרֵאשִׁית כ"ג) "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". מֵהֵיכָן בָּא? מֵהַר הַמֹּרִיָּה בָּא.
רַבִּי יְהוּדָה בַּר' סִימוֹן אָמַר: הָיָה אַבְרָהָם מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: תֹּאמַר שֶׁמָּא פַּסְלוּת הָיָה בִּבְנִי, וְלֹא נִתְקַבֵּל? יָצְתָה בַּת קוֹל, וְאָמְרָה לוֹ: אַבְרָהָם, אַבְרָהָם, "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ" (קהלת ט'), רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת קָרְבָּנְךָ.
(קהלת רבה)
התוספת העיקרית שמוסיפים חז"ל לסיפור העקדה הוא אותו חלק בסיפור, המסביר כיצד זה בספר בראשית, מיד אחרי העקדה מוזכר מות שרה. חז"ל מסבירים במספר מקורות, שמששמעה שרה מה קרה שם על הר המוריה, פרחה נשמתה. המדרש שלפנינו, מקֹהֶלֶת רבה, מפרט מי הוא שסיפר לה, לשרה, על המעשה הנורא שכמעט והתרחש שם. היה זה יצחק עצמו, ולא בנוכחות אברהם. על פי מדרש זה הקדים יצחק להגיע הביתה לפני אביו, סיפר את קורות שלושה הימים שעברו, חזה במות אמו, ואז הגיע אברהם מהר המוריה "לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". על פי מדרש זה היה יצחק מודע למה שהיה עלול לקרות לולא התערב מלאך ה' ועצר את המעשה המחריד, והוא משתף בתובנה זאת את אמו המסכנה.
חשוב לציין, כי קיימים גם מדרשים אחרים, המספרים את הסיפור קצת אחרת, ובחלק מהם מזדהה יצחק עם רעיון העקדה, ומציע עצמו להעקד מתוך שלמות נפש... לעומת זאת, אין מדרש המעלה רעיון דומה עבור שרה. אין מדרש המספר כי שרה הזדהתה עם מעשי בעלה.
נשוב לתחילתו של המדרש. גם בו יש איזו תוספת, שלא מצויה במקור המקראי. שני הנערים המלווים את אברהם ואת יצחק במסע אל הר המוריה הם, על פי המדרש, אליעזר וישמעאל. לעומת אברהם ויצחק, הרואים מרחוק את פסגת הר המוריה כשהיא עטויה בענן, שני הנערים לא רואים דבר, ואברהם מפרש זאת כאות לכך, שאין להם חלק במעשה, וכי יש להושיבם מרחוק עם החמור, שגם הוא, כמובן, לא רואה דבר, שימתינו לשובו של אברהם, עם או בלי יצחק, מההר. היעדרם של השניים מהאירוע על הפסגה ימנע מהם בהמשך להעיד מה קרה שם באמת, ואברהם ויצחק יוכלו לספר את הסיפור בדרכם שלהם.
הסיפא של המדרש מקומם. חז"ל קושרים את סיומו של מעשה העקדה עם הפסוק היפה מקהלת ט':
לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ, כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ.
מהקישור הזה ברור כי חז"ל רוצים להניח את דעתנו לגבי מעשיו של אברהם. כאן אני אומר: לא, תודה! חז"ל, המבינים היטב את עוצמת ההלם שאחז בשרה לשמע הדברים הנוראים שקרו שם על הר המוריה, עדיין רוצים בכל מאודם לנקות את אברהם מכל אשמה. ובעצם, למה לא? הלא גם אלהים בכבודו ובעצמו אמר לאברהם עם רדת המסך על המחזה הנורא:
בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, נְאֻם יְהוָה, כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ, אֶת יְחִידֶךָ, כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו, וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי (בראשית כ"ב).