מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁקִּדֵּשׁ אִשָּׁה בַּעֲנַף הֲדַס בַּשּׁוּק. שָׁלַח לִבְעָיָה הַזּוֹ רַב אַחָא בַּר הוּנָא לִפְנַי רַב יוֹסֵף: כְּגוֹן זֶה מָה עוֹשִׂים? שָׁלַח לוֹ כִּתְשׁוּבָה: הַלְקֵה אוֹתוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּהַג בְּעִנְיָן זֶה רַב, וְהַצְרֵךְ גֵּט לְאִשָּׁה זוֹ, כְּדִבְרֵי שְׁמוּאֵל, מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא שָׁוֶה פְּרוּטָה בְּמָקוֹם אַחֵר.
וּמְבָאֲרִים: שֶׁרַב הָיָה מַלְקֶה עַל מִי שֶׁהָיָה מְקַדֵּשׁ אִשָּׁה בַּשּׁוּק, שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הֶפְקֵרוּת וְזִלְזוּל, וְעַל מִי שֶׁהָיָה מְקַדֵּשׁ אִשָּׁה בְּבִיאָה, שֶׁמְּגֻנֶּה הַדָּבָר, שֶׁמַּעֲמִיד עֵדִים לִבְעִילָה, וְעַל מִי שֶׁהָיָה מְקַדֵּשׁ אִשָּׁה בְּלֹא שִׁדּוּךְ, בְּלִי שֶׁדִּבְּרוּ עִם הָאִשָּׁה קֹדֶם לָכֵן, שֶׁכָּל אֵלֶּה הֵם מִדַּרְכֵי פְּרִיצוּת.
וְכֵן הָיָה מַלְקֶה עַל מִי שֶׁהָיָה מְבַטֵּל גֵּט שֶׁשָּׁלַח לְאִשְׁתּוֹ, וּלְאַחַר מִכֵּן הָיָה מוֹדִיעַ שֶׁהוּא בָּטֵל. וְעַל זֶה שֶׁהָיָה מוֹסֵר מוֹדָעָה עַל גֵּט, שֶׁלִּפְנֵי שֶׁהָיָה נוֹתֵן אֶת הַגֵּט הָיָה מוֹסֵר מוֹדָעָה בִּפְנֵי עֵדִים, שֶׁהוּא מְגָרְשָׁהּ שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנוֹ, וּמְבַטֵּל אֵפוֹא אֶת תָּקְפּוֹ שֶׁל הַגֵּט. שֶׁעַל יְדֵי בִּטּוּל גֵּט וּמְסִירַת מוֹדָעָה עַל גֵּט עֲלוּלָה הָאִשָּׁה לְהִכָּשֵׁל בְּאִסּוּר חָמוּר, שֶׁתַּחְשֹׁב שֶׁהִיא פְּנוּיָה, וְתִנָּשֵׂא לְאַחֵר, בְּעוֹד שֶׁבֶּאֱמֶת הִיא עֲדַיִן אֵשֶׁת אִישׁ...
חַכְמֵי נְהַרְדָּעָא אוֹמְרִים: בְּכֹל הַמִּקְרִים שֶׁהֻזְכְּרוּ לֹא הָיָה מַלְקֶה רַב אֶלָּא עַל דָּבָר אֶחָד - מִי שֶׁמְּקַדֵּשׁ אִשָּׁה בְּבִיאָה בְּלֹא שִׁדּוּכִים קֹדֶם לָכֵן. וְיֵשׁ שֶׁאוֹמְרִים: וַאֲפִלּוּ בְּשִׁדּוּכִים גַּם כֵּן הָיָה מַלְקֶה אֶת הַמִּקְדָּשׁ בְּבִיאָה, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ פְּרִיצוּת בְּדָבָר, שֶׁמַּעֲמִיד עֵדִים לִבְעִילָתוֹ.
בבלי קידושין עפ"י שטיינזלץ
סיפור המעשה – זמנו הוא הדור הרביעי של אמוראי בבל. רב אחא בר הונא מתלבט בבעיה. אדם אחד קידש אשה בַּשּׁוּק בענף הדס. האם הקידושין תקפים? הוא שולח את סיפור המעשה אל רב יוסף, רב ותיק בן הדור השלישי, וזה נותן לו תשובה מורכבת. הוא מציע לו להלקות את האיש, כדרך שנהג בזמנו רב, מראשוני אמוראי בבל. הוא לא מסביר מדוע, אך חכמים מספקים לנו את ההסבר בהמשך. בנוסף לכך קובע רב יוסף, כי הקידושין כשרים (גם אם ריחם רע, למרות ענף ההדס...), והיות שמשהו לא היה תקין במעשה – הוא קובע, כי ביטולם מחייב גט. ההסבר – ענף ההדס, שערכו נמוך מאד, יתכן שבמקום אחר, בו קשה למצוא הדסים, ערכו גדול מפרוטה, ועל כן יש תוקף לקידושין. אם כן, מה לא היה בסדר בכל הסיפור?
כאן אנו למדים על מנהגו של רב, שניים או שלושה דורות 'אחורה', להלקות אנשים, שהדרך בה בחרו לקדש או למסור גט, היתה עקומה, ויכולה היתה להחשיד את המעשה בהעדר תוקף חוקי. ההלקאה היתה דרכו של רב לומר לו, לאיש: אולי מה שעשית כשר, אבל מסריח...
קידושין, כמו גם מתן גט, הם עניין רציני, וביצועם בדרך מזלזלת הוא מעשה מכוער. במדרש זה מספרים חכמים על כמה מקרים שהביאו את רב להלקות אנשים. הראשון – גבר שקידש אשה בשוק. לכאורה, אין כל פסול פורמלי במעשה, אך דעתו של רב לא היתה נוחה ממי שמזלזל כל כך בטקס הזה, שהוא מקיימו בשוק, מקום הומה מאנשים זרים, רועש ומלוכלך, שכל תכליתו – מקח וממכר. זו היתה, ככל הנראה, הסיבה שרב יוסף הורה לרב אחא להלקות את אותו אדם, שקידש אשה בשוק בענף הדס. האם הוא מורה לרב אחא לתבוע את הגירושין? כנראה, לא. הוא רק קובע, כי אם אותו אדם רק חמד לו לצון בקדשו את האשה בשוק בענף הדס, הרי שכדי לבטל את תוקף הקידושין, עליו לתת לה גט כשר.
עוד קידושין, שהם כשרים על פי ההלכה, אך רב הגיב עליהם בחומרה, הם קידושין בביאה, והנימוק ברור. כל קידושין מבוססים על שני עדים לטקס, ולבקש משני אנשים, שיעמדו ויצפו וידווחו לאחר מכן שהיתה ביאה – זה מעשה פסול. חכמי נהרדעא סיפרו, שאפילו היו שידוכים לפני כן, כלומר – היה מפגש בין המשפחות, והמיועדת הסכימה לנישואין, עדיין יש להתנער מאותה דרך חוקית, אך לא נאה, לתת תוקף לקידושין.
רב היה מלקה אפילו אדם, שקידש (בשטר או בכסף או בשווה כסף) אשה מבלי שיעשה שידוך לפני כן. מכאן אנו למדים, שהשידוך ביטא את הסכמת המשפחה של הכלה, וקרוב לוודאי גם את הסכמתה שלה להינשא, כך שהדבר לא נכפה עליה, ולא בא עליה בהפתעה.
גם למסירת גט יש אתיקה, שנועדה למנוע אי-הבנות או ביזוי האשה. מי ששלח גט לאשתו, ורגע אחרי כן שלח הודעת ביטול (בדואר אלקטרוני ניתן כיום, בדקה שאחרי השליחה של המכתב, להתחרט, והמכתב לא יישלח) משפיל את אשתו, ועלול גם להכשילה בחטא. שליחת גט, שנעשתה בפני עדים, תוך הצהרה, שהגירושין נעשו שלא ברצונו, אחראים לבלבול, העלול להביא את האשה להאמין, שהיא משוחררת מקשר הנישואין הזה, בעוד שהוא לא נותק חוקית. אם תיצור קשר עם גבר אחר בזמן הזה, ניתן יהיה להאשימה בניאוף. לצורך הדיון הזה נתעלם מהעוול הנוראי הנמצא בבסיס חוקי הגיטין, המתיר לגבר לגרש את אשתו בניגוד לרצונה, בעוד שהיא אינה יכולה לעשות כמוהו, ונבין מה מכעיס את רב. מי שמקל ראש בשליחת גט לאשתו – מגיעות לו מלקות, גם אם לא עבר על אף איסור פורמלי.
מנהגו של רב להלקות אנשים מקהילתו, שהקלו ראש בעניינים אלה, מעיד על הסמכות הרבה שקנה האיש הזה בקרב יהודי בבל. בימינו היה רב נתבע למשפט על ידי המולקה, ואולי אף מסולק ממשרתו.